הבוקר שבנו אל בורות המים, לשוק ולכיכר לחזות בפגרים שנותרו לאחר 24 שעות האודם האחרונות. תכלס, יופי של הזדמנות להכנס עוד. עמוק. וארוך. השבוע הזה מזמן סתיו צבעוני והזדמנויות עסקיות ברוטב ערמונים. בסופו, מתרגש עלי אירוע החברה השנתי. כ- 250 חנוני קריפטו גדושי הורמונים, חסרי עכבות וחוש אסטתי, עם אספקה מוגזמת של ממריצים, יגדשו את אחת הפסגות היפות בדאבוס ל- 30 שעות של מיטב ההדוניזם השוויצרי. ואני. בדקה התשעים אלך להצטייד בשמלת ערב ראויה כדי לתת טאצ' מהוגן לכל הבורדל הזה, ולשוות לו אנושיות מעודנת. אני מתגעגעת לימים בהם עשיתי קריירה בחברת בני אדם, ולא בחברת קופיפים מזילי ריר מול מסכים מרוחי צבעים פסיכדלים. איכשהו התחלתי מוקדם מדי, מהוגן מדי, וכנראה גם קצת גבוה מדי, כדי למצא את עצמי בגיל ישיש, אך לא קשיש, מתבוססת במדמנה צעירה ונמרצת בהרבה ממני. הי, לפחות את התואר מילף אני קוטפת בלי מאמץ מיוחד. וזה לא מעט לסמרטוט הזה.
בסופהשבוע יצא לי לבלות קצת יותר באזור. למדתי שדרמה טובה מתפתחת לעיתים מדמויות משנה אפרוריות להחריד שעיקר תפקידן לשאת תפקיד ראשי או משני במערכה שמוכתבת על ידי הצופה צמא הדם. בין אפיית עוגה למדוכת הממולאים, ניכר היה שמישהו רוקד על הדם של מישהו שכבר מזמן נפח את נשמת ניקו, ונאסף אל ערימת הפגרים שבשולי המסך. היה משעשע עד מופרך לראות איך התסריט מוזן מלאכותית על ידי זרדים יבשים במיוחד.
בדיוק חודש חלף מאז הייתי לרגליו לאחרונה. חודש של אירועים שבעבור אחרים היו מספיקים לשנה. הוא מאמן אותי בהילוך מדוד וחולמני, להיות הצנטרפוגה שלו. כשהכל עיסתי וחסר פשר, לרקוד לפניו במעגל אינסופי, עד שאצליח לבודד בעבורו את הרפש חסר התוחלת, ולהגיש לו במנות קצובות דרך ממברנה דקה, חומרים נדירים. מלכותי. הירואי. אֶפִּי.
L
בוקר טוב, כלוב. שבוע טוב.
