Resistance level

אנחנו בפאתי לוצרן אבל אבא עומד על הסירים להכנת גאדו גאדו אינדונזי מדויק לילדה שלו. בגלל שזה זורם לו בדם, הוא מרשה לעצמו להוסיף שיפודים קטנים של עוף וסירלוין שהוא מעסה ברוך של צייד מיומן בתוך קערת תבלינים סודית. פעם חשבתי שאבא שמבשל לילדה שלו עובר על 398 מצוות לא תעשה מהדאורייתא של הבדסמ. כרגע זה לא כל כך משנה לי אם אני כופרת גמורה או חוטאת מושלמת, או שכל התורה הזו קדמה למפלצת ספגטי אחת. בכל אופן, ללקק גאדו גאדו מאצבעותיו של אבא לא יכול להיות נכון יותר, מושלם יותר, סקסי יותר, מחרמן יותר או טעים יותר. בצהרים עוד אכלנו ג'חנון שארגנתי במטבח אחרי שחזרנו לפנות בוקר מבילוי לילי מוגזם. אבא מזדרז ללמוד איך טובלים את הג'חנון ברוטב העגבניות, מוותר על הדבש, אבל מעמיס סחוג. הוא נבוך עם הביצה למראה הצבע שהיא קיבלה משעות בסיר ומנסה להבין איך כל הקומבינציה הזו עובדת לנו. אני מנסה להסביר את הפופולריות של חתיכות הבצק בשבת בבוקר בישראל, אבל זה לא מאוד משכנע כשזה מגיע מצ'כית חיוורת. הוא מחייך כשהוא מבין שסתם נפלתי על הזדמנות נוספת לראות את אבא ממולל באצבעות בלתי מזוינות. ואבא הזה בכלל לא ככה. אבל איתי הוא לא מתעקש על גינונים. כשעלינו בסוף הקונצרט בלילה לשבת עם ברוס המתופף, אבא היה המעריץ המושבע הזה, האומן המיוסר הזה, האיש שהיה וחווה ועכשיו יושב עם מתופף ג'זיסט ניו-יורקי בן 60 ומחליף חוויות על מסע הופעות של לפני שלושה עשורים. הוא מחליף, ואני מחליפה צבעים. הם זורקים שמות בקצב של 762קמ לדקה ואני מזילה ריר בתוך הפה. מזל שהיתה בירה, אחרת היה קשה לבלוע. אחר כך ליווינו את ברוס למלון בהבטחה שניפגש בניו יורק. בלילה חזרתי הביתה והסתכלתי במראה. היתה שם ילדה ממש. עם זוהר פנים של תמימות כמו משחה מבית יוצר נישתי במיוחד וסומק טבעי מעודן. השיער היה פרוע וקצת כאבו לי הלחיים. כמו ששם צחקנו, לא בכינו שנים.