משהו קרה ואני כבר לא כותבת פורנו. לא מדובר על גחמות קולינריות מבית מדרשו של אבא, שאני עדיין נהנית לתאר. אלא על תחלופת רטבים שבינו לבינה. זה לא שפעם הייתי מתפייטת על תיאורי חשק מפוצצים. הייתי חובבנית למחצה. אבל מאז שאבא ואני פצחנו במסע לחקר הילדות האבודה, העברתי את רשמי המחקר להערות השוליים של המסה. אולי, לגרסת הבמאי. זו שתמיד אעדיף להשאיר הרחק מעין הציבור. המחקר בתחילתו. אפשר לומר- וזה לא יהיה רחוק מהאמת, בחיתוליו. והוא מעביר אותי על דעתי וזורק אותי לחפש מיקוד בשדות לא מוכרים. ממש כמו הערות שוליים של ספר. למעשה, כבר בימי הסטונדטיאליים חיבבתי את העיון בהן יותר מקריאה רציפה של המאמר עצמו. הבנתי שכדי לרדת לשורש העניין אני צריכה להתחקות בעצמי אחר המקורות. והייתי תלמידת סטרייט A כמו שאבא קורא לזה. ועכשיו יש לי הזדמנות לכתוב את ההערות בעצמי. אבא עוזר לי לא אחת. ולפעמים המחקר כל כך מושך וסוער ומדליק, וקצה הנייר מתבלה, והערות השוליים נרטבות, נמחקות, ואבא עוזר לי לכתוב אותן מחדש.
