המסע שלי

תודה על התגובות על הפוסט שלמטה.

תמיד התכוונו להמשיך בדרך הזאת(:

גם לשולטים יש רגשות
כן, גם לכאלה שעושים את זה בתור זוג
ברור שהיא הדבר שאני הכי אוהב בעולם, ואצלה המפתח הגדול ביותר לרגשות שלי.
וזה לא סוד שאני בן אדם רגיש, הפוך, אני מראה את זה ומכניס את זה לדברים שאני עושה.

וחשוב לדעת
לפרלטט עם נשלטת או נשלט או זוג, זה מצריך ממך משהו.
אני אשקר אם אגיד שאני לא נהנה מזה, מהציד, מההמתנה, מהרמיזות הקטנות שאני מכניס וגורמות לצד השני להצטמק ואני יכול להרגיש את זה דרך ההודעה.
אבל...

זה כואב לפעמים.

זה כואב כשהצד השני נזכר בך במקרה בלילות סופי שבוע בשעות 22:00 ככה, זה קצת ברור שהוא חרמן.
זה כואב כשהדבר הראשון שהצד השני עושה זה לשלוח תמונה אחרי שבוע ללא תקשורת – קצת מעיד מה המטרה.
זה כואב כשמתחייסים אלינו כמו כלי ושואלים שאלות טיפשיות כמו "ומה היא תלבש כש...?" או "איך תקרא לי אם אני אעשה..." אנחנו מרגישים שזה מוזיל אותנו.

עכשיו ראבק, הייתי פעם נשלט והייתי פעם במקומות האלה – של מתחיל, לא ידעתי איך להתחיל ועשיתי טעויות בפניות הראשונות שלי, וזאת הסיבה שאני מתייחס כל-כך יפה למתחילים האלה, אני עוצר ומסביר להם שזה קצת לא נעים, ובואי ננסה לדבר אחרת קצת, לפעמים הם מבינים, ולפעמים הם לא.
אנחנו לא נותנים את אותו יחס לכל אחד שמדבר איתנו.
נשלטת שאומרת שהיא רוצה אבל חוששת – אנחנו מעודדים אותה לשמור על קשר ולראות אם משהו בה משתחרר
נשלט שלא יודע מה גבולות הכאב שלנו, אנחנו נשמח ללמד.
זוג נשלטים מתוקים שכל-כך מתלהבים מאיתנו, אנחנו נותנים להם תשומת לב עדינה ומבוקרת.

אבל הכי נורא.
זה הנעלמים.
היום כחברה אנחנו כל-כך משדרים בהרבה ערוצים, שאנחנו שוכחים שבצד השני יש בן אדם, האמת, גם לי זה קורה לפעמים, אבל הנעלמים האלה, זה כזה כואב.
ההיא שחולקת ומדברת, ואנחנו מכילים ומשדרים אהבה, ופשוט פוף יום אחד לא עונה.
ההוא שאחרי שהוא גומר אנחנו לא קיימים יותר.
ההם שכל פעם כותבים מגילות על כמה הם מעריצים אבל תמיד נעלמים לחודשים.

גם לנו, יש רגשות, אנחנו זוג, ואנחנו חיים את החיים שלנו ובדסמ זה לא העיקר, זה התבלין.
אבל

גם לנו יש רגשות.

וכשאנחנו מפלרטטים עם נשלט, והוא מתקרב לפגישה, משהו בנו מתעורר, אנחנו מדברים אחד עם השני, מפנטזים על התחת או על הזין או על הכוס או על השירות, מה שזה לא יהיה, מדברים בינינו על גבולות, מתעוררת בנו ציפייה, ואז הם נעלמים.
אז כן, אני לא הולך לישון לבד, היא תמיד שם איתי, אבל לפעמים זה פשוט כואב, ולפעמים אנחנו מתחבקים במיטה ופשוט מגעיל לנו התחושה.

בגלל המקומות שמהם הגעתי, חרטתי על דגלי לא לסנן על דברים שטותיים, חרטתי על דגלי לעזור לחדשים והמתקשים, לביישניות והזוגות החוקרים, לעזאזל קיבלתי הכשרה מקצועית כדי לעזור ולהיות שולט יותר טוב, אבל זה עולה לי, זה עולה לנו.

ואני מבין שלפעמים אנשים מאוד טובים נחסמים אחרי הודעה לא במקום, או פיסוק לא טוב, אבל כשאתה עובר את זה שוב ושוב ותכפילו את המילה "שוב" עוד מאה פעמים, כמו כל בחורה ממוצעת פה, אז תבינו שלהיות נחשק בכלוב זה עבודה קשה, ואת יוצרת סביבך וסביב זוגך מחסומים וגשרים, ואתה מפתח מילים או משפטים שנועדו לבדוק מה הצד השני יגיד, את מתחילה לחסום על כל דבר כי אין לך כוח לאלה שמדברים איתך ומאוננים על התמונת חזה שלך ואומרים לך כמה את מדהימה, אבל אחרי כמה דקות (סביר להניח גמרו כי הגבת להם) הם נעלמים.

אז אני לא נשבר, ואני אמשיך בדרך שלי, ואמשיך להסביר, ולכוון ולתת עוד הזדמנויות.

אבל לעזאזל זה כואב.

גם לשולטים יש רגשות.
גם כשהם באים כזוג.

בכוונה שיחקנו עם הזכר/נקבה יחיד/רבים, תתמודדו.

אז קנינו נדנדת סקס שאמורה להיות ממש שווה!

אז Annabelle-lee תהיי מוכנה, את הולכת להיות מזוינת בהרבהההה צורות.

וכל הנשלטות... או וואו, אין לכן מושג מה אפשר לעשות עם זה.

לעזאזל

אני בחתונה

והדי ג'יי פשוט לא טוב.

זה כלכך הורס...

איפה נקש איפה???

הפתרון להקלה על מצב נפשי קשה:

ערב יחד

צחוקים

חתול נפלא

בקבוק יין

פופקורן

סקס

והיא - האהבה שלי

אז וואו

הוא בא

ונכנסו לעניינים מהר מאוד

נפתחנו איתו מהר מאוד

והיה לו זין נפלא

מצצנו לו ביחד אפילו

וגמרתי לו בפה

ואעאע כלכך טוב...

פרטים בהמשך

איזה יום זוועתי

כמעט הורג מישהו מרוב עצבים.

לפעמים צריך להישאר ער בשביל דברים שבא לך...

הייתי בהרבה מקומות, זה יהיה יהיר מצידי לומר שהייתי בכל מקום.

התחלתי כנשלט נרגש שלא ידע לפנות לשולטות, אני בטוח שאיפשהו ב2009 פניתי למישהי בפנייה טיפשית והיא חסמה אותי.

קראתי המון, למדתי, שנים של למדתי.

ועבר הרבה זמן... ואני מתכוון להרבה זמן עד שחוויתי בפעם הראשונה.

הדבר היחיד שהשתנה זה שלמדתי לדבר עם שולטות, וזה נורא קל, לדבר אליהן כמו (כמה מפתיע) כל אחת, להתייחס אליהן כמו בני אדם ולא כמו חפץ שקיים רק למטרה אחת.

למדתי את המורכבות שבשליטה, למדתי לכבד את כל הספקטרום,

אני מאוד מנסה להישאר נאמן לעבר שלי ולזכור את התהליך שאני עברתי ולכן היום, כשאני חלק מזוג שמצרף, עוד סוג של תופעה שנוטה לקבל פניות טיפשיות, ולא משנה אם זה פנייה אליי או פנייה אליה, ואני נורא משתדל לענות לפניות האלה ברצינות.

ואני מאוד מאוד מהר מנסה לקחת את זה למקום של שיחה נורמאלית, ומה אני מתכוון בשיחה נורמאלית?
אם מישהו אומר לי מיד "מה תעשה לי" מיד בתחילת השיחה, ומוסיף "והיא תסתכל ותצחק?" אז ברור מאוד אם מה יש לנו עסק פה, זה פשוט בן אדם שמאמין וחושב כרגע שהפנטזיות שלו ושלנו חייבות להסתנכרן, זה אדם שקצת ביודעין או שלא ביודעין מפיל עליי את הפנטזיות שלו ומנסה להכניס אותי לתבניות הפרונואיות שלו.

ואני תמיד כתבתי בבלוג כ"אנטי-פורנו" לא שיש משהו רע עם פורנו (לא ניכנס עכשיו למה באמת קורה בתעשייה, כי אז כנראה שיש הרבה רע עם פורנו) אבל מה שבאמת בעייתי במה שאני מדבר זה שהאנשים החדשים בתחום, שהם כל-כך הרבה פעמים מותק של אנשים, בעלי מורכבות מהממת ומושכת, פשוט לא מצליחים להראות את זה, לא מצליחים להביא את זה לפני השטח.

וזה לא שהם רעים.. הם לא יודעים טוב יותר, קצת כמו ילד קטן...

אז את הכל אצלי אני משתדל להכניס לאור של ה"אנטי פורנו" אם מישהו ישר מנסה שאני אתאר בצורה עסיסית מה הולך לקרות בסשן איתנו אני אומר בשיא הכנות, וואלה אין לי מושג, כי סשן איתנו לא מתחיל בזה שאת נכנסת אלינו על ארבע עם כוס נוטף ופלאג שהכנסת כשהיית בהרצליה לתחת. כי לא, החיים זה לא פורנו.

הפגישה הראשונה איתנו היא בכלל במקום ציבורי, על קפה, הכי אנטי פורנו, כי אני לא מתכוון להכניס מישהו לבית שלי מבלי שעמדתי על טיבו קודם בפרהסיה, ואם אתם לא מוכנים לזה, זה בסדר גמור.. ואגב, הכלל הזה טופס לגברים וגם לנשים, אני גם לא אכניס אישה לבית שלי ולחדר המיטות שלי מבלי לדבר איתה כמו בן אדם.

ובפגישה הראשונה איתנו על קפה פתאום מדברים על בדסמ בצורה פתוחה, בגלוי, בלי התחמקויות, בלי שטיקים (ממש כמו בפרסומות של איזה חנות לא זוכר איזה) מדברים על בדסמ, מדברים מה עשית בעבר, אם איזה שולטים נפגש, איזה חוויות היו לך עם שולטות, וגם מה את חושבת על אהבה, ומה אתה מרגיש לגבי המצב. כי אנחנו מדברים, פשוט יושבים כמו בני אדם, לא כמו שחקני פורנו, עכשיו ברור שיש מטרה לפגישה, אנחנו בוחנים את הצד השני, אבל אגב, הוא בוחן גם אותנו.

אנחנו מאוד משתדלים לא להגיע למצב שאנחנו מניחים שמגיע לנו נשלטת שתבוא אלינו, וואלה לא מגיע לנו, אנחנו צריכים לזכות בה, אנחנו צריכים לזכות בו, ברור שהוא זוכה לחוויה מטריפה עם זוג כיפי, זורם, לא פורנואי בעליל, היא תזכה לחוויה שיכבדו את הגבולות שלה בטירוף, היא תרגיש את מידת הזהירות שלנו וכמה שאנחנו מוודאים שהיא בסדר עם המגע, הוא ירגיש איך נתעסק בו ונבחן את התגובות שלו לאט לאט כדי לדעת איפה להגביר ואיפה להימנע.

אז בטח שיש איתנו חוויה מדהימה...

(כי אנאבל מדהימה, ויש לך גוף למות...)

אבל התקשורת איתנו תמיד תהיה אנושית, וזה בסדר, אם את רוצה את השולט שמיד יקרא לך זונה, זה בסדר, זה אפילו מחרמן. אבל זה לא אנחנו.

וזה בסדר אם אתה זקוק שיתייחסו אליך כמו זבל מהמילה הראשונה, זה מדהים, (הייתי שם) אבל זה לא אנחנו.

וזה הגיוני שאתה נזכר בנו כשאתה חרמן ב1 בלילה ופתאום נזכר שלא דיברת איתנו בטלגרם כבר שבוע, אבל אנחנו מבינים שאתה נזכר כי אתה חרמן, אנחנו לא מפגרים.

כל זה הגיוני, ולא סתם הגיוני, הייתי שם, עשיתי את הדברים האלה, חלק עבדו חלק לא, והיום אני מבין למה.

אבל זה פשוט לא אנחנו.

כן אנחנו רוצים שיפלרטטו איתנו.

כן אנחנו רוצים את היחס הנעים.

כן יש מידת כבוד בסיסית שנדרוש.

כן תמיד נפגשים איתנו קודם בבית קפה.

כן אני לא אגיד את השם שלה עד שניפגש פיזית וגם אז לא בטוח.

כן מבחינתנו זו זכות לקיים מגע מיני מלא איתנו.

כן זה עדיין גבול זוגי אצלנו סקס מלא בין המינים (זאת אומרת שאני לא חודר לאף אחת לכוס, וזה אומר שאף אחד לא חודר אליה)

אבל כן, אם תבואי יהיה לך חוויה בלתי נשכחת.

כן, אם תבוא אתה תצא בהיי.

כן, גם לנו יש רגשות, אנחנו לא רוצים שייעלמו לנו בשנייה שגומרים.

כן, אנחנו גם מתעופפים אחרי סשן רווי יצרים וסקס.

כן, אנחנו תמיד נעשה אפטר קייר, ארוך...

כן, תמיד נשאל גם יום אחרי מה קורה ואם הכל בסדר.

כן, יש נשלטות שמדברות איתנו ואנחנו פוגשים אותן.

כן, יש לנו מישהי מהממת שפגשנו כמה פעמים ואנחנו רעבים לעוד, ופירקנו אותה במסיבה פעם והיינו בהיי

כן, יש לנו בחור מושלם עם תחת כיפי שאנחנו נהנים לדחוף לו פלאגים, וזממנו עליו היום אבל מפאת המצב דחינו.

כן, אנחנו תמיד רוצים לשמוע ולפגוש עוד.

כן, הכל בהדרגה תמיד.

כן, זה היה פרץ כתיבה לאחר חצי מוזה.