בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

המסע שלי

לפני 3 שנים. 13 במאי 2021 בשעה 17:40

טוב אז אני לגמרי סאקר של כל דבר שהטיראד המהמם הזה עושה (אחד שתיים ו שלוש)

ולמען האמת אני עדיין מוכן שהם יזיינו אותי בכל צורה שירצו...

אז בהצטרף לטרנד אני גם מציין את שלושת הדרכים שכנראה אמות בהם!

 

1. סיכוי ודאי לסיבת המוות

להגן עליה, אני כל-כך אוהב אותה בצורות שאני לא מצליח לעכל, וכן כבר עשיתי כמה דברים מטומטים בניסיון להגן עליה, לעיתים תוך סיכון חיים.

אז נכון לעכשיו הסיכוי הסביר ביותר למותי בטרם עת זה שאני אעשה הכל כדי להגן עליה.

 

2. סיכוי כמעט ודאי לסיבת המוות

הזנחת הבריאות שלי, זה לא שאני חולה סופני, זה לא שאני במצב אנוש.

אבל אני יודע בראש שלי על הרבה דברים שאני צריך\לא צריך לאכול ואני עדיין מתקשה לעמוד בפיתוי של לא לאכול או לצרוך אותם.

 

3. סיכוי סביר לסיבת המוות

קאלמזיות...

אני נופל, ונתקע, ולא שם לב, ובכללי קלאמזי בצורה מטורפת, אז כן זה מאוד יכול להרוג אותי (אם זה היה סרט היה נכנס לקט של הפעמים שהייתי חמור וכמעט נפלתי, נפגעתי, התרסקתי וכ'ו) ואם תחברו את זה עם התחביב שלי לנגרות וכלי עבודה שמסתובבים, חותכים, מפרקים עץ בשניות אז... אתם יודעים, זה כנראה לא שילוב טוב.

 

אז להלן שלושת הסיבות שלי לכמעט מוות, נא שתפו עם חבריכם, שולטיכם, מעסיקכם, וכלבכם.

ערב סביר...

לפני 3 שנים. 1 במאי 2021 בשעה 1:59

מדהים מדהים מדהים!

כיף כיף!

לפני 3 שנים. 18 באפריל 2021 בשעה 9:18

אז אחרי הפוסט שלה שבאמת קרה...

אנחנו נרגעים, ואני בטעות, נשבעעע בטעות נוגע לה שוב בכוס.

היא נדלקת מחדש ומבקשת עוד.

אני מסכים והיא מקפצת בהתלהבות לתנוחה האהובה עליה, אני מחדיר אצבע בפנים ואצבע מענגת בחוץ השרשרת גמירות מתחילה ולא נגמרת...

היא גומרת עוד ועוד, אני מזיין אותה עם אצבעות, הרטיבות שלה מתגברת וסקסית ממש, היא מבקשת צעצוע רוטט, אחרי שהצקתי לה קצת הבאנו אותו.

הוא מופעל והיא באקסטזות, גומרת עוד ועוד כשהאצבעות שלי חופנות אותה מבפנים והיא נשענת על הצעצוע וקצת רוכבת עליו...

אחרי גמירות שכבר לא יכולתי לספור והאצבעות שלי כמעט נשרו עצרנו, היא נשארה במלמולים, ודי מהר נהייתה במצב שינה.

אני מרגיש את הרגל שלה בצלעות שלי ומבקש שתתן לי קצת יותר מקום והיא עונה שהיא חייבת להשאיר רגליים פתוחות כי הדגדגן שלה בוער ונפוח.

צילמתי תמונה והלכתי לישון(:

 

 

לפני 3 שנים. 13 באפריל 2021 בשעה 8:05

אז הימים האחרונים היו ערפיליים לי בנפש, 

הנפש שלי התכסתה קצת במחשבות וקשיים והתלבטויות,

ומשהו כי כבר לא הצליח לעשות ונטילציה, 

התחלתי לראות רק את הערפל, וגם בזמנים הקטנים שהצלחתי להירגע חזרתי להיות מושפע ממנו

קמתי הבוקר סוער מהרגיל, ופניתי לחברה טובה לעזרה.

לא דמיינתי שככה היא תעזור לי.

היא אמרה שנתחבר לשיחת זום ונעבור תהליך יחד לבירור.

בתרגול מיינדפולנס הצלתי להיכנס פנימה, העמקתי לקושי.

מחשבה גוררת מחשבה.

הדבר הזה עולה, תחושה של סגירות עולה, תחושה שהנה נגמר הזמן לשינוי.

ואז עולים זיכרונות כואבים ומדממים מקשרי עבר, והופתעתי מאוד שהם עוד מדממים,

ואז ההבנה שהיא לא אותו דבר כמו אותם קשרי עבר,

היא פשוט לא, היא שונה,

ואז פירטתי במה היא שונה והתחלתי לבכות מהתרגשות,

הוצפתי באור ובמרחב בפנים...

ורק מאהבה שלה, אמרתי שהיא באמת אוהבת אותי, ואני באמת מתחיל להאמין לה.

אני מאמין שאני אהוב.

ואז גם הגיע הקול ההוא שאומר שזה לא הגיוני, זה לא הגיוני לחוות את זה, 

נתנו גם לו מקום, הבנו שהוא מגיע מפחדים, מחוסר ערך שיש בי.

ואז אמרנו שזה בסדר להרגיש את הכל, את כל הקולות.

ואז זה עזר.. עוד ענן של ערפל הסתלק ונשארתי במקום של ציפה.

במקום של מרחב, של נועם.

הייתי המום שכל-כך מהר הצלחתי להגיע למקום של שלווה.

לאט לאט הכתה בי ההבנה שאהבה שלה חזקה מכל הערפל שיש בי.

שהיא מצליחה לעקוף את התחושות שלא מגיע לי להיות אהוב,

שהיא מצליחה לגרום לי להאמין שהיא באמת אוהבת אותי ולא סתם עושה,

האהבה שלה מחזקת אותי...

אני אוהב אותה,

אני אוהב אותך(:

לפני 3 שנים. 4 באפריל 2021 בשעה 10:39

אז הייתה אחת.

נפגשנו במקרה לגמרי, הוייבים היו חיוביים.

אבל זיהינו את זה מההתחלה, ראינו את הקושי, ראינו את הפחד.

התחלנו בפגישה, סתם ככה במקום ציבורי, היא הייתה סופר נבוכה אבל לאט לאט השתחררה ונפתחה, זה תמיד נעים לנו לשמוע שאנשים מרגישים איתנו בנח.

בכללי אנחנו לא באים עם יותר מדי פאסון ומשחקים תפקיד.

השיחה בכללי הייתה מהממת, היה זורם היה כיף ולא שמנו לב שהזמן עובר בכלל.

לי אישית היה מאוד מסקרן לפגוש אותה כי מכל השיחות שלנו עם נשלטות, משהו בה היה לי אניגמטי, הרבה רמזים שהיא פיזרה העידו על עבר מורכב.

אנחנו לא פוחדים להיכנס ראש בראש ושאלנו אותה על הדברים האלה, ואכן קיבלנו את התשובות, ידענו שאם היא תרצה סשן ראשון איתנו זה גם יהיה סשן ראשון מהסוג הזה, ודיברנו הרבה אני ואנאבל על העדינות והזהירות שנרצה לקחת.

 

אנחנו לא אוהבים להניח הנחות ולא אוהבים להניח שיש לנו רשות, אז בסופי פגישה אנחנו לרוב שואלים את הצד המצטרף "תרצי לעשות איתנו סשן?" אבל לא הייתה לנו הזדמנות מרוב התרגשות היא שאלה אותנו "אז תרצו לסשן אותי?" זה היה כל-כך מקסים וברור שענינו בחיוב.

 

התאריך נקבע, דיברנו הרבה בטלגרם על גבולות, על מוכנות, על מה כן היא רוצה להתנסות מה היא לא מוכנה להתנסות, בגדול עלה מהשיחה שכאב זה נושא שמאוד מעניין אותה, והגבלת תנועה בכל מיני צורות, אבל מיניות והשפלות וציות פחות מתחבר לה.

 

וזה מה שהיה...

 

היא נכנסה אלינו מרוגשת, מפוחדת קצת, מובכת, ואנחנו מיד הפכנו לבולעי המבוכה שאנחנו, הרגענו אותה, דיברנו קצת ואז, התחלנו ללטף אותה, לי התחילה ללטף ראשונה, רצינו שהמגע הראשון יהיה מאישה, ולאחר כמה דקות שאלתי אם זה בסדר שאגע בה גם, התחלנו לגעת, אומרים לה כמה כיף לנו שהיא הגיעה, אומרים לה מה היא מעוררת בנו.

 

בכל שלב שעברנו איתה, שאלנו אם זה בסדר, אין מה לעשות, כשאנחנו מתחילים לסשן מישהי שעוד לא מכירה את מה זה סשן, ועוד לא מרגישה בנח, אנחנו ניקח שבע צעדי מניעה כדי לוודא שלא נפגע בה בשום צורה, כן כן, אנחנו יודעים שזה מוריד מה"סקסיות" או מה"בדסמיות" לאנשים מסוימים, וזה בסדר, אבל אם מישהו אומר לנו שהדרגתיות חשובה לו, אז בסשנים הראשונים זה מה שהוא יקבל... אנחנו פחות מתעסקים בחציית גבולות.

 

לאט לאט התחלנו להצליף בה, זה התחיל בספאנקים מעל הגרביון הסקסי שהיא לבשה, כמובן שזה לא הזיז לה אבל לאט לאט התחלנו להרים את רמת הכאב, היא התגלתה כמצטיינת בכאב לא ממש עברה את סף ה4 מתוך עשר, הבאנו עוד שוט ועוד שוט, כל פעם הראינו לה את השוט והסברנו בכללי מה הוא עושה, ואיזה סוג כאב הוא מעניק, ראינו אותה משתחררת לאט לאט, מעבירה לנו את המושכות בצורה אמיתית, פשוט ראינו על הגוף שלה איך היא סומכת עלינו יותר ויותר.

 

הבאנו אזיקים, עשינו משהו פשוט, רצינו לראות איך חוסר אונים מרגיש לה, ואז התחלתי לקשור אותה, קשרים פשוטים, לא משהו מסובך רק להכיר לה את התחושה של החבל, שילבנו קצת הצלפות עם החבלים והעלינו את הבר עוד קצת, אנחנו מעלים את הכאב מצליפים, עוד ועוד, מחליפים שוטים ובכל פעם שאנחנו שואלים "כמה" היא עונה גג 4, לא עוברת את זה...

 

עשינו קצת סטים, ופתאום אנחו שמים לב, שהיא משתדלת לא להוציא קול, היא מאשרת לנו את זה, ואמרנו לה לשחרר ולהיפתח ושלהוציא קולות זה דווקא חיובי ואנחנו נשמח לשמוע אותה גונחת מכאב...

היא לא ממש הצליחה לשחרר קולות, ואפילו אמרה שהיא נדלקת מהכאב, הסשן התקדם מאוד טוב.

 

סוף הסשן הגיע, והיא הייתה רעבה לעוד, עצרנו את זה במכוון במקום התחלתי אחרי שהיא הכירה קצת מהדברים, ראתה את התקשורת בינינו ואיך אנחנו מנהלים סשן.

 

באפטר קייר דיברנו המון על איך זה הרגיש לה, מה היו הנקודות שהיו יותר מדי קשות, מה היא אהבה, היא אמרה שהיא כל-כך נהנתה מהכאב והייתה רוצה לחוות שוב, היא ריגשה אותנו בזה ששוב הקדימה אותנו ושאלה מתי שוב נרצה להיפגש איתה חחח, אמרה שאפילו הייתה רוצה לחקור איתנו את המקום של מיניות.

 

אז ללא ספק אנחנו לא יכולים לחכות שוב לפעם הבאה... וכנראה שנגביר את הווליום אפילו עוד יותר.

 

אז לך.. מהממת שכמותך,

ריגשת אותנו באומץ שלך, בפתיחות שלך, אנחנו יודעים כמה זה דורש לסמוך ככה על אנשים אחרים וכל שכן על זוג, הייתה גם לנו חוויה כל-כך טובה ומעצימה, וכן ירבו כאלה(:

לפני 3 שנים. 4 באפריל 2021 בשעה 4:53

לילה קשוח..

אין לי מושג מה עשיתי לתת מודע שלי אבל במהלך הלילה החבר החליט להעאלות כלכך הרבה תכנים לעיבוד.

כלכך הרבה חלומות.

אקסיות, הורים, תאוות , רצונות

זה היה לילה כלכך קשה

כל כמה דק להתעורר ולהבין שהחלום הזה גם היה לא מציאותי.

וזה מה שממש מעצבן בחלומות שכל פעם אתה מאמין באמת ובתמים שהחלום קרה...

כל פעם מנסה להרגיע את עצמי חולם חלום ושוב אותו דבר.

אז אני לא יודע מה עשיתי לו...בעצם אני כן יודע.

אני יודע שעובר עליי הרבה לאחרונה...

בקיצור חרא של לילה.

טוב שנגמר.

לפני 3 שנים. 2 באפריל 2021 בשעה 10:36

שולחן נגרות מתקפל

לפני 3 שנים. 21 במרץ 2021 בשעה 9:19

מה ייצא אין לי מושג, אבל התחלתי.

 

לפני 3 שנים. 19 במרץ 2021 בשעה 22:35

איך נראה סשן עם מצטרפת?

דבר ראשון זה חייב להיות אחרי פגישת היכרות,

המצטרפת נכנסת לדירה שלנו, היא יודעת מה המטרה, על השולחן מונחים דברים חלק מונחים שם רק בשביל אפקט פסיכולוגי,

 אני ואנאבל מוכנים, לבושים.

 מוזיקה ברקע.

 מגישים לה משקה כלשהו, מדברים עוד קצת על מה יהיה ואז:

 "טוב, נתחיל"

 אנחנו שמים לה אזיקים.

 מדגימים לה תנוחות שונות של עמידה.

 תוך כדי מתחילים ללטף אותה, לגעת בה.

 שלב הכאב, אנחנו מעניקים כאב לאט, בהדרגה, תוך תקשורת, ספאנקים, פלוגר,לאט לאט , מתחילים להתחמם, בטח נעצור להתחרמנות, שלנו, איתה, או שלא?

 נקשור אותה קצת , נראה לה מה זה חוסר אונים, נשאל איך היא מרגישה, נלטף, נתקרב ונתרחק...

 הכאב יגדל, נכיר לה שוטים שונים.

 אולי ניתן לה לטעום אותה... 

 היא תהיה מרוגשת אני מקווה, ניתן לה מנוחה ונעבור לקשירה יותר רצינית.

 שוטים יותר רציניים, כואבים יותר צורבים יותר.

 נסתכל לה על הספייס, נזדיין קרוב קרוב אליה.

 תלוי בגבולות שלה אולי היינו מענגים אותה קצת, טורפים אותה מכמה מקומות בו זמנית...

 אנחנו תמיד מדברים, תמיד בתקשורת, אז בתכלס החוויה הראשונה מאוד הדרגתית ולאן שזה יזרום זה יזרום...

 ועכשיו נגמר לי המוזה הקטנה שהצלחתי לגייס בשביל החובה(:

לפני 3 שנים. 16 במרץ 2021 בשעה 11:36

התרגשות,

עצב,

ציפייה,

אבל,

רגיעה,

את כל הרגשות האלה אני מרגיש כרגע, ביום אחד הודעה מאוד משמחת, וגם הודעה מצערת ועצובה.

אני בתוך בליל של רגשות, הרבה קורה כרגע.

אבל מה שכן, אני יודע שבאמתחתי הכלים להתמודד עם זה.