המסע שלי

הדמעות שיורדות בצורה כמעט אקראית כל היום

החיוכים שעולים אבל מסתירים את הבפנים

המחשבות והרגשות שלא נתנו לי מנוח כל היום

המילים המשמעויות כלכך שכתבתי אבל כמעט בפעם הראשונה הלכו למגירה

הלקיחות סיכונים מיותרים בנהיגה 

הזכרונות.. 

והלסת אוי הלסת כמה היא כואבת אחרי כל חשיקת השיניים...

אולי אצליח להירדם בלי כדור הלילה, אני עייף, מאחל לעצמי הצלחה..

ולכולם, לילה טוב... 

לקום בבוקר, להתהפך במיטה,

ואחרי דקה לקבל ממנה הודעה זו כבר התחלה טובה...

לזכות להביא לה קפה בבוקר זה מעולה... 

לראות את החיוך שלה בבוקר גורם אושר פנימי...

לקבל ממנה חיבוק פשוט גורם לכל היום להיראות הרבה יותר טוב! 

תודה על הזכות(:

אני לא יודע מה זה אבל אני צריך להוציא את זה...

את השפעת עליי לכתוב את הקטעים הכי טובים שיצאו לי עד היום

כי איתך אני מצליח להתחבר בפעם הראשונה לרגש אמיתי

איתך אני מצליח לחוש דברים שלא חשתי מעולם ושכבר תהיתי אם הם אמיתיים

את ההשראה הכי טובה שלי, המחשבה עלייך גורמת לאצבעות שלי פשוט לרחף ולכתוב.

אנשים אומרים לי שקל להתחבר לקטעים שלי, כי הם פשוט אמיתיים, כי יש בהם אהבה מטורפת שמובעת בעדינות,

כי זאת התחושה שאני חש לגבייך, אהבה מטורפת עם אש ופירטוכניקה פנימית משודרגת, 

אני רחוק ממך עכשיו, לא באשמתך ולא באשמתי, וכרגיל אני מרגיש את החוסר מבפנים.

מרגיש געגוע, מרגיש מנותק ממך, רוצה פשוט להיות לידך...

כל-כך הרבה רגשות,מחשבות ומילים...

אבל כל זה לא עומד מנגד התחושה של לשכב לידך במיטה,

אני מצד אחד שלך

הוא מצד שני,

לא משנה למה ואיך, את עושה תנועה, מהדקת שמיכה, מזיזה כרית, מחבקת אותו, או מניחה יד עליי, זה לא משנה, כי את עושה תנועה, 

ואומרת "נעים..."

התחושה שלך נהנית... זה מה שנעים בשבילי...

זהירות, קיטש (:

אני מתיישב לכתוב קטע על האהבה שלנו, אני מתכנן אותו כבר מלא זמן, אני עומד מול שברי משפטים, קטעים שכתבתי בעבר, קטעים שכתבתי בראש ואני מנסה לארגן את הכל ללא הצלחה גדולה, אני ניצב מבולבל מול הדמויות שלכם, נחוש בדעתי לכתוב על אהבה אבל גם לא לגנוב דברים מהקטע של יום השנה שלנו שאני מתכנן, אמנם ולנטיינס דיי עצמו עבר אבל אני עדיין מתעקש (אולי יש מקום בעולם שהתאריך עדיין ולנטיינס דיי)
למרות שהיום שלי היה מלא ברגשות, והגעתי למקום בו אני כותב סחוט ומותש רק המחשבה המרוכזת עליכם שולחת בי רוגע, ממלאת אותי שמחה ועוד רגע גם החיוך יחזור לפניי אני מנסה לתאר את התחושה הזאת איתכם, את התחושה להיות לידכם, רק מלהיות בסביבתכם ולדבר איתכם כבר אפשר לראות את האהבה הגדולה ביניכם, רואים את דרך התקשורת המיוחדת רק לכם ואני זכית להתקרב קצת יותר.

אני נזכר ברגע שבו אמרתי לך שאני אוהב אותך בפעם הראשונה, דיברת איתי בטלפון וניסיתי להסביר לך למה כל-כך קשה לי כשאת מרגישה רע, אני כבר ידעתי מה אני מרגיש מבפנים אבל עוד לא רציתי לומר את זה בקול, פחדתי מהתגובה שלך, חששתי שאני מגזים, אבל היה לי ברור מבפנים מה זאת הבערה הפנימית שאני חש, היה לי ברור למה אני נרגע בכל פעם שאני שומע את הקול שלך, היה לי ברור למה אני רוטט מהתרגשות כשאני פוגש אותך, את חדה כתמיד, קוראת אותי כמו ספר פתוח כנראה הבנת, דרשת לשמוע מה הסיבה ואז זה פרץ ממני, אמרתי לך שאני אוהב אותך ושמעתי אותך מחייכת בצד השני, כל שאר השיחה מעורפלת תחת ערפל נעים של זיכרון מתוק...

אני נזכר ברגע הראשון שבו אמרתי לך שאני אוהב אותך, אני זוכר את עצמי מוכה בלבול לנוכח הרגשות שאני חש כלפיך עוד מושפע מהתרבות שינקתי במשך רוב חיי שבעצם אהבה בין גברים היא לא נורמה, הייתי כל-כך מבולבל כי ידעתי שאני נמשך אליך בטירוף, ידעתי שהחיוך שלך מאיר לי את הבפנים, ידעתי שכשאני לא מדבר איתך במשך זמן אני מתחיל להתגעגע לקול המרגיע שלך, אני זוכר את הרגע הזה בצורה מעורפלת, אני זוכר ששכבתי איתכם במיטה, ומלמלתי לך שאני אוהב אותך, בפעם הראשונה מביע את המילים האלה בלשון זכר...

אתה,
האהבה שלנו גרמה לי לפרוץ גבולות בתוכי.
האהבה שלנו גרמה לי להבין הרבה יותר על עצמי.
האהבה שלנו גרמה לי להגדיל את האהבה שלי איתה.

את,
האהבה שלנו עשתה אותי מי שאני היום
האהבה שלנו גרמה לי בפעם הראשונה להתמודד מול השדים שלי בראש מורם, בפעם הראשונה שיש מישהו ששווה לי לאזור מספיק כוח על מנת להכיר בהם.
האהבה שלנו מוכיחה לי פעם אחרי פעם שאין גבולות למה שאעשה למענך.
האהבה שלנו גורמת לי להרגיש קטן כל-כך לידך אבל גם כל-כך בטוח.

אתם,
האהבה שלנו גורמת לי להיות אדם יותר חזק
האהבה שלנו גרמה לי להאמין ביכולות שלי
האהבה שלנו חיזקה לי את הביטחון העצמי
האהבה שלנו הזכירה לי מי אני רוצה להיות
האהבה שלנו לימדה אותי כל-כך הרבה על אנשים ועל החיים בכללי.
האהבה שלנו הפיגה בי פחדים.
האהבה שלנו הצילה לי את החיים.

אני מרגיש שכל המילים האלה לא מדגדגות את הכל, יש לי כל-כך הרבה מה לומר, אבל זה כל-כך קשה לומר את זה, קשה למצוא מילים שיצליחו לתאר את התחושות שיש לי כשאני איתכם, קשה לי למצוא מילים שיסבירו למה אני בוכה עכשיו,

איך אני יכול להעלות את הכתב שכל-כך הרבה זמן מהחיים שלי הרגשתי בודד ואיתכם אני מרגיש סוף סוף שייך?

איך אני אתאר את זה שבשנים האחרונות הייתי נווד ואצלכם מצאתי בית?

איך אומר את זה שלא ידעתי אהבה אמתית עד שהתקרבתי לזוג שכבר קיים ביניהם אהבה אמתית?

איך אני יכול לאמוד את מידת הכוחות שאני מוצא בעצמי כל פעם כשאני צריך להיות שם בשבילכם?

איך אני אפשר לתאר את התחושה המדהימה הזאת של להיות מחובק על ידי שניכם?

מלא מילים מתרוצצות בראש, מלא תחושות, והרגשות גואים, והעיניים מעורפלות, ואני יודע שזכיתי להרגיש את הרגש הזה איתכם, אני יודע שזכיתי בכם...

אני אוהב אותך!
ואני אוהב אותך!

אני אוהב אתכם....

הרבה זמן היה שיר שהתחברתי אליו בקשר אל הנסיכה, תמיד כששמעתי אותו הייתי שר אותו בשקט כאילו אני שר לה את זה, תמיד התרגשתי ממנו...

בשורה "היא שברירית וחשופה, היא משי וקטיפה" הייתי נזכר בעור המדהים שלה.

בשורה "היא נרגעת בשנייה מחיבוק ולטיפה" הייתי נזכר בתחושה של הרגע הזה שאתה מצליח לדייק את החיבוק בדיוק כמו שהיא רוצה והיא אומרת "נעים"

אני זוכר אפילו פעם אחת שהייתי לידה בלילה לא קל, חיבקתי אותה, ליטפתי וניסיתי להרגיע אותה מספיק כדי שהיא תירדם, והתחלתי לשיר את השיר הזה בשקט בשקט, שם לב לנשימות שלה ומשגיח אם היא מצליחה להירדם...

אבל משהו לא הסתדר לי לגבי כל המילים, רציתי להיות במקום הזה בשבילה אבל ידעתי שאני לא שם.

ואז יום אחד קלטתי.

אני מתחבר לשיר הזה יותר כשאני חושב עליו שר לה את השיר הזה!

ואז נקלט לי כמה מדהים זה להיות בשלישיה, הרגשות הם לא בין 2 אנשים, לצד אחד או בתקווה לשני הצדדים, אלא יש פה שלושה אנשים, והרגש שלי יכול לגדול, להתפרע ולהיות חזק יותר גם בזכות הרגשות שהוא חש כלפיה ואני רק צופה מהצד...

מאותו רגע, השיר הזה קיבל משמעות אחרת, פתאום אני שם לב איך כל מילה, אבל כל מילה מתאימה לו.

הוא באמת שומר הסף שלה, הוא באמת עומד בפתח ומשגיח עליה, הוא תמיד איתה כמו מקל ההליכה...

אז שמרתי את השיר הזה בפנים, ושמרתי את התחושה המדהימה הזאת של להתחבר לשיר דרך רגש של מישהו שאני אוהב שר למישהי שאני אוהב, שמרתי את זה לרגע נכון.

ואולי אין מתאים מיום האהבה כדי לפרסם את זה, וזה היופי שבפוסט (הראשון כנראה) על יום האהבה אני דווקא מגדיל את האהבה שלהם אחד לשני...

אהבה כל-כך אמתית וכל-כך חזקה, שהם מצאו מקום בתוכם והם מצאו מספיק חוזק כדי שאני אכנס להם לחיים...

אני אוהב אתכם!

(לא מצאתי גרסא עם מילים שמוצגות יותר יפה מזה, מצטער (: )

It's love! 

זה הדבר היחיד שאני יודע בבליל ההרגשה שלי... 

ואני יודע שאני לא מוותר ואני ממשיך לנסות. 

ואני מבולבל ולא יודע מה קורה, לא יודע למה אני חלש, למה אני לא עומד בסערות האלה... למה אני לא מצליח להישאר יציב ולהיות שם בשבילכם למה אני נכשל בדבר היחידי בחיים שלי שווה באמת ניסיון אמיתי... 

אני מצטער, 

אני מנסה להתחזק

אני עושה המון בשביל זה, 

כי אתם שווים את זה, כי מה שיש בנינו הוא אמיתי, וכשנצא מתקופות קשות יותר יהיה טוב שוב וכשזה טוב זה מעולה... 

זה כמו... שמיים סוערים... 

לא משנה כמה הם סוערים, למעלה, מעל העניים תמיד יש שמיים כחולים.... רואים את זה תמיד כשטסים במטוס... 

תמיד יש שמיים כחולים

מעל הכל... אנחנו מעולים יחד

ואני מצטער שפעם אחרי פעם אני חלש ולא עומד בסערות, ונשבר לפני שהשמיים מתבהרים והשמיים הכחולים מתגלים שוב, 

אני מנסה...

אני אוהב אתכם... 

הרגע הזה שאתה שובר את החלון בדירה שלך...

אבל לא אכפת לך כי אתה ממילא עומד לעזוב וזין על בעל הדירה הנוכחי

והרגע הזה שאתה מרגיש חלש כמו החלק שנשבר בחלון...

געגוע ל

התעוררות בבוקר חיבוק עדין ונשיקות קטנות בצוואר

יד גדולה וחזקה שמקיפה את שנינו ומונחת ברישול עליי

מקור חום נעים מתחת לשמיכה 

להתעורר עם ההרגשה שידיים נכרכות סביבך

להצלפות שוט שמפרקות איזה צורך שלה

לליטוף העדין במיטה שהופך לחזק מרוב הרעב

געגוע לתנועות המבטאות עונג 

געגוע לנשיקות חזקות ועמוקות

לאצבעות מרפרפות

להכנת ארוחת בוקר משותפת שלושה אנשים במטבח צפוף 

למשחק קופסא ארוך עם מוזיקת ג'אז ברקע

ללשון אמיצה ועמוקה

געגוע למגע המרגיע שלה

געגוע למגע החזק שלו 

געגוע אל הגבר שאני אוהב

געגוע אל האישה שהאהבה שלי  אליה פשוט שינתה לי הכל..

געגוע אל הזוג המדהים הזה... 

עצבים 

כעס

חוסר מנוחה

תחושת חוסר הוגנות

ואני פשוט מתחיל לשטוף את הרצפה...