המסע שלי

קמתי בבוקר, בשוק שהצלחתי לישון כלכך מאוחר, חשבתי מיד לזנק ולהתארגן אבל נכנס בי מצב רוח שובבי ומיד חזרתי למיטה והתכרבלתי תוך כדי שאני עושה קולות לעצמי.

היא התקשרה אליי

ושוב

הקול שלה עורר בי חיוך ילדותי שהתבטא בצחקוק 

הקול שלה גרם לי לחייך חיוך ענק

הקול שלה גרם לי להגיב כמו ילד מתלהב על כל דבר 

הקול שלה שלח בגופי רטט כזה

אחלה תפאורה כדי להתחיל את  היום

יום  טוב ובוקר טוב(:

הקול שלה והדברים שהיא אמרה גרמו לי לצחקק בלי שליטה

הקול שלה שלח בי גלי חום נעימים

הקול שלה גורם לבעירה הפנימית הזאת כשאני מתרכבל בשמיכה

הקול שלה צימרר את כל גופי

אחלה תפאורה כדי להירדם... 

לילה טוב(: 

כתבתי פה משהו

ואז הדגשתי את הכל

גזרתי

ועכשיו אני רק כותב פה

לילה טוב לכולם... 

אלפי מילים

אלפי רגשות

טלטלות על טלטלות

חלקן לא אמיתיות כנראה

חלקן אני בודה בראשי

ושוב לא מצליח להיות העוגן של עצמי

והבטחתי בעבר לא עוד

ואמרתי שאתחזק לפני שאעשה זאת שוב

ושוב טעיתי

שוב השליתי את העולם שאני מספיק חזק

כשבפועל אין לי עוגן משל עצמי, אני צריך עזרה חיצונית כדי להיות יציב... 

אני מחפש את האמת, מה באמת קורה, מה באמת אני מרגיש ורק רגש אחד ברור, רק רצון אחד נהיר... 

צריך לישון,שוב עם עזרה חיצונית... בגלל שאני יוצר סערה אצלי, כשאולי אין סיבנ לסערה, כשאתה צריך להיות חזק בשביל הסערה של האחר אבל אתה לא יכול, כמה אבסורד.. 

היחסים שלי עם הדת תמיד היו סבוכים...

מהפעמים בהם הדת קבעה לי איך להתנהג ביומיום, 

דרך הפעמים בהם בגלל הדת נידו אותי חברתית ומסע הלבד שלי החל

דרך הפעמים בהם התקרבתי לדת בעצמי כי חלק מהדברים היו הגיוניים

דרך הפעמים שפניתי לאלוהים כדי שיעזור למישהו אחר

דרך הפעמים בהם התרחקתי ואמרתי לעצמי שהכל זה המצאה שלנו

דרך הפעמים שפניתי אליו שיעזור לי להפסיק את הכל,

עד לפעמים שהדת גורמת לי להסתיר את מי שאני באמת אל מול המשפחה שלי.

היחס שלי אל הדת והאמונה משתנים פעם אחר פעם, פעמים אני מאמין שיש יד מכוונת, שהכל לטובה, ושאנחנו עומדים בפני קשיים כדי לצאת מחוזקים בצד השני, ופעמים שאני אומר הכל אקראי, הכל צירופי מקרים ואנחנו פשוט מנווטים בתוך כאוס מוחלט...

ועכשיו? מה אני חושב עכשיו?

אני מאמין.

לא יודע אם אני מאמין שיש ישות שמכוונת הכל, שהיא דואגת לכל הדברים שאמנה, אלא פשוט מאמין.

מאמין שיהיה טוב,

מאמין שעוד נשוב להתחבק,

מאמין שאנחנו עומדים בקושי כדי לצאת מחוזקים יותר

מאמין שעוד נחבוק צלע נוספת,

מאמין שגם הרע הוא לטובה,

מאמין שזה לא ייגמר לעולם,

מאמין שלאחר הקושי הזה יהיה יותר טוב,

מאמין שהדמעות יהפכו לדמעות של שמחה,

מאמין שלא אשאר לבד בסוף,

מאמין שהכאב יהפוך לגלי שמחה ואושר,

מאמין שאני יכול להיות יותר טוב מעכשיו,

מאמין שבסוף הכל יסתדר... 

לפעמים אני רוצה פשוט ללכת לכל אדם ברחוב להושיב אותו ולספר לו על האהבה שלנו, אני רוצה לתפוס בן אדם שיקשיב לי באמת, שיתעניין אני רוצה שכולם ישמעו איזה אהבה טובה יש לנו, אני רוצה לספר לו את כל הסיפור שלי, שיבין כמה זה נדיר שאני במקום הזה, שיבין את גודל המעמד שאני מרגיש אהוב, שיבין כמה לא רגיל לי להרגיש שייך, שיבין כמה אני שונא שקט, כמה זה מקפל אותי מבפנים, אני רוצה להשמיע לו שיר אחרי שיר שרודפים אותי בימים האחרונים, אני רוצה לספר לו מה החיוך שלה עושה לי, אני רוצה לספר לו כמה אני מכור לצחוק שלו, אני רוצה לתאר לו את ההרגשה המתלווה לזה שאתה נעים לה, אני רוצה לתאר לו את תחושת הביטחון שיש בזרועות שלו, אני רוצה לתאר לו את הרכות של העור שלה, אני רוצה להגיד לו שבאמת באמת אני אוהב.

לפעמים אני רוצה לצרוח! לזעוק! להרביץ לכולם עד שיקשיבו לי.

לפעמים אני רוצה שזה יהיה אשמתו של מישהו, שזה לא יהיה אשמה של כולנו יחד כאנושות, שאין אפשרות שזה יתפתח בצורה הנוכחית מבלי לשנות, אני רוצה שיהיה לי מישהו שאוכל להסתכל לו בעיניים ולצרוח עליו, אני רוצה שזה יהיה אשמה של מישהו כדי שאתחיל לחפש רוצח שכיר טוב, לשלם לו ולקבל סמס שהמשימה בוצעה, כן, אני רוצה שיהיה מישהו שאשם בכל זה רק כדי שאוכל לרצוח אותו.

לפעמים אני רוצה להתקפל פשוט ולבכות, אבל לא לבד, כי את זה אני עושה מספיק, אני רוצה לבכות ושמישהו יחבק אותי... בדיוק כמו שהיא עשתה לפני כמה ימים.

לפעמים אני רוצה שזה יהיה פשוט יותר הוגן, אני רוצה שהעולם יהיה הוגן ושלאנשים טובים יפסיקו לקרות דברים רעים.

לפעמים אני רוצה שהפחד ייעלם, שלא אחשוב על הזמן הזה בעתיד, שאפסיק לפחד שככה זה יהיה לאורך זמן.

לפעמים אני רוצה מישהו שפשוט אוכל לספר לו הכל... הכל הכל הכל... ושהוא יספוג, ושישאל שאלות, אני רוצה פשוט מישהו כזה, שפשוט ישמע את הסיפור שלנו מהצד...

לפעמים אני מתגעגע בצורה מטורפת, בצורה כזאת שאני יכול להרגיש את המגע שלהם עליי, שאני יכול להרגיש את חום גופם את הריחות שלהם.

לפעמים אני מתמלא בכוחות על אנושיים לגרום להם לטוב, אני מתחיל לתכנן מלא דברים כדי להעלות להם חיוך, ולפעמים אני גם מבצע, אבל הרבה פעמים, אני לא יכול לשנות כלום, והעולם הזה אכזר פשוט, לפעמים אני פסיק לעומת כאבים של אחרים, ואין משהו שאוכל להגיד, ואז הכוחות האלה פשוט גואים בי...

לפעמים אני רוצה לחזור לימים מוזרים בתאילנד, לימים שאני אוהב ולא אוהבים אותי חזרה, לימים שבהם אני עושה הכל ולא באמת מחזירים לי, לימים שלא ידעתי מה זאת אהבה אמתית, לימים שלא הרגשתי שמגיע לי...

לפעמים אני רוצה לחזור אליה, שתכאיב לי בטירוף ותוציא ממני רגשות מוזרים שזרים לי...

לפעמים אני רוצה לחזור לאותו ספסל בפאתי הוד השרון, רוצה לחזור להיות קשור ומכוסה עיניים, שר "כי את מה שהלב שלי בחר" מחכה ומחכה... ולפעמים אני רוצה לא לשמוע את הקול שלה מצטרף אליי לשירה, לפעמים בא לי שהיא לא הייתה חוזרת, לפעמים בא לי שהייתי מחכה לה חצי שעה מתייאש ופותח את העיניים רק כדי לראות שהיא בכלל לא באזור.

לפעמים בא לי להצליח להחזיק מחשבות חיוביות...

לפעמים בא לי ברגעים כאלה שאני יושב על ספה ורגל אחת משום מה קופאת, לפעמים בא לי להצליח להפיח בעצמי מחשבות טובות.

בא לי לחשוב עליה משעינה עליי ראש על הספה ובא לי שהוא יהיה לצידי ושאשען עליו, בא לי שהמחשבה עליהם תמלא אותי אושר עדין כזה ומחמם כמו שאני מרגיש עכשיו...

בא לי לרכון אל הפנים שלה ולנשק אותה ולראות אותה מחייכת חיוך קטן.

בא לי להיכנס איתם לחדר במלון להרגיש את הרגע הזה שתמיד קצת מרגש כשכולם סורקים את החדר מצפים לגלות מה קיבלנו ולרגע הזה שאנחנו מחכים לפסיקה שלה על מצב החדר.

בא לי לצאת איתם לטיול רגלי עם הכלבה לזרוק לה דברים ולצחוק על כמה שהיא לא כלבה.

בא לי שינה משולשת על מיטה שלא שלנו בכלל צופים בטלוויזיה בסרט פורנו במסווה של סדרה.

בא לי את הטיול ההוא שוב...

בא לי להסתכל מסביב על הדירה ולא להרגיש את החוסר שלהם, אלא להרגיש את הנוכחות שלהם, בא לי להסתכל מסביב ולדמיין את דמויותיהם מרחפות ונוגעות בחפצים מסוימים, כמו שקורה עכשיו.

בא לי לרגע לנשום עמוק ולהרגיש מין אושר קטנטן ומחזק כזה מבפנים... כמו שקרה עכשיו... ולהבין שהצלחתי להכניס בתוכי קצת מחשבות טובות, שיש לי חיוכון קטן...

בא לי עכשיו שזה יחזיק מעמד...

אני אוהב אתכם כל-כך, רק רציתי שתדעו.

 בנסיעה הקצרה שיש לי לעבודה, העברתי לשון על השפתיים שלי, והרגשתי שריד קטנטן לשפתון שלך... כן, זה לא כמו הפעמים שאת מעניקה לי נשיקה קטנה עם אודם טרי ואז אני יוצא החוצה עם שפתיים אדומות במקצת שמשאירות מקום לספק ומותירות בי התרגשות וגאווה גדולה אבל גם מבוכה פנימית מההרגשה שאני עם טיפה אודם, אבל זה היה לי כל-כך נעים לחזור לשנייה לנשיקה הקטנה הזאת ברכב...
אני יודע שזה לא היה הבוקר הכי טוב בשבילך, אני יודע שקמת עייפה ועם שביזות עבודה כללית, אבל בשבילי להיות לידך היה עונג, נכנסתי כמה דקות לפני השעון המעורר שלך והייתי כולי תקווה שלא התעוררת, לאחר כמה דקות חששתי שאולי השעון לא עובד ונכנסתי לחדר ואז בדיוק הוא צלצל, ראית אותי לידך ומלמלת משהו, ואני התיישבתי על המיטה ונישקתי לך את הכתף, ומשם זכיתי ללוות אותך בדקות הקטנות האלה של הבוקר.
זכיתי לנסות לעזור לך בהתארגנויות הקטנות ולהכין לך תה, הדברים האלה מרגשים אותי, הדברים הקטנים, הרגילים כביכול, הרגע שאת מאפרת את העיניים עם האצבע שלך שלח בי צמרמורת, הרגעים בהם הנחתי לך יד על הרגל בניסיון לשלוח בך תחושות נעימות לפני יום העבודה הקרב נכנסו לארכיון הרגעים היפים האלה בראש שלי...
אני יודע שזה לא היה הבוקר הכי חלק בשבילך, וגם אני הייתי מעדיף להתעורר לידך, להסתובב אלייך ולכרבל אותך לכיוון שינה מאוחרת... אבל בזכותך, מבלי שתעשי שום דבר, התרגשתי, הצטמררתי, התמלאתי בחום, הרגשתי גאווה, ואז הלכתי לעבודה...
תודה.

זה בכלל לא מגיע מתוך מקום של שליטה... וזה בכלל לא קטע אצלנו, 

אבל

הרגשתי כלכך טוב לסחוב את כללל השקיות, הרגשתי גאה עם כל צעד שדידיתי ברחבי הקניון, הרגשתי עונג בכל פעם שהיד שלי קצת איבדה תחושה..

הדברים הקטנים... תודה (: 

אוח... 

כמו הלילה מהפוסט הקודם,

גם הבוקר היה מושלם... 

תודה לכם(:

ללכת לישון כשאני מספיק קרוב שהחום שלה מורגש עליי..

זה לילה טוב...