המסע שלי

לפעמים כשקר וחשוך... 

פשוט בא לי שתעלה השמש כבר, שהלילה ייגמר... 

במהלך ההליכה לרכב רטנתי לעצמי על כל שאני חונה רחוק דווקא כשיש טיפות של גשם
כשהתחלתי לנסוע הגשם שהתחזק הפריע לי לשמוע את המוזיקה המתנגנת וזה הרגיז אותי
ואז עלתה בי וריאציה חיובית של הסיטואציה...
כמה מזל יש לי שעד לכניסה לרכב בכל ההליכה היו רק טיפות קטנות של גשם שהיו דווקא נעימות,
כמה מזל יש לי שאני ברכב ולא רוכב על אופניים
כמה נעים זה גשם שוטף כשאתה במקום סגור, ופתאום עלה לי הבזק של החיוכים שלהם, מחובקים במיטה, צוחקים כמה שניות לפני שיצאתי.
והבנתי שהם עכשיו מכורבלים במיטה כשגשם שוטף יורד בחוץ...
התמלאתי תחושת כיף רק מהמחשבה כמה נעים להם, והמחשבה על כך שאולי היה את הרגע הזה שהיא משתיקה אותך ומאזינה לבחוץ ואז כשהיא שומעת שיש גשם חיוך מקסים פושט לה על הפנים והיא רק אומרת "נעים" ומתכרבלים יחד.
עם תחושות הכיף עלה גם קנאה בזה שאני לא שם, אבל יכולת מיוחדת שפיתחתי בקשר הזה היא לפרגן באמת ובתמים, ומהר מאוד כל מה שנשאר זה החמימות בלב מהתקווה שלהם חמים בכל הגוף במיטה שאני כל-כך אוהב להיות חלק ממנה...
ובהמשך הנסיעה השירים והגשם השתלבו מעולה, מזג האוויר נעם לי והייתי מחויך...
ואז היא התקשרה... והלב שלי קפץ קפיצת התרגשות אופיינית למראה השם שלה על הצג, התרגשתי כששמעתי את החיוך שלה, מהדברים שהיא אמרה הצטמררתי והתמלאתי חום כיפי...
כיף.

זכיתי
זכיתי להירדם באותה מיטה איתכם
זכיתי בכל פעם שביקשת ממני לשים משהו על השידה
זכיתי להתעורר לזה שאת מבקשת ממני להיצמד אלייך
זכיתי להניח לך יד על הירך
זכיתי לנשק אותך נשיקות קטנות בעורף
זכיתי ללטף אותך
זכיתי שתכווני אותי למה הכי נעים לך
זכיתי שתלחשי לי באוזן כמה אני צעצוע טוב
זכיתי להיות חלק מסנדויץ של שני גברים שמחבקים אותך
‎זכיתי לבכות מכל הרגשות שצפו
‎זכיתי להירגע עם הרגליים שלך
זכיתי לגעת גם בך וגם בו
זכיתי כשהיא נתנה לי לרדת לך
זכיתי להרגשה של הידיים החזקות שלך מציבות אותי איך שתרצה
זכיתי ממש במה שהגיע אח"כ
זכיתי לנסות לענג את שניכם יחד
זכיתי להתרכבל לידכם
זכיתי לצחוק ממך
זכיתי לשמוע את הצחוק שלך
זכיתי כשקמנו והכנו שתייה חמה
זכיתי לאכול איתכם ארוחת בוקר
זכיתי לטעום את הסנדויץ' המדהים שהוא הכין
זכיתי גם לחסל את מה שנשאר
זכיתי מכל דבר
זכיתי לגור איתכם
זכיתי להיות איתכם

הנסיעה התחילה לא טוב... ערפל מחשבות רעות אפף אותי... 

החלטתי להשתמש בתרגיל שלי לחיוביות... 

אני בסוף הנסיעה, וחייב לומר שזה עבד, 

והנה מגיע פוסט מחשבות  טובות

-וואלה הכל בסדר

-אני מצליח לכלכל את עצמי בצורה סבירה

-אני גר עם שני האנשים שאני הכי אוהב בעולם

-אולי בפעם הראשונה בחיי אני מקבל אהבה חזרה

-ברגע זה אני מתחת לבית של מישהי כלכך חמודה וכלכך מקסימה שאני מקווה שההפתעה שלי אליה תהיה נעימה ומשמחת

-יש לי חברים, כן אני מעיז לומר את זה, יש סביבי אנשים שיתצייבו בשבילי כשצריך

-בפעם הראשונה בחיי שהתחלתי מסגרת חברתית (תואר) ואני מרוצה מהביסוס החברתי שלי, פעם ראשונה שאני לא מסתכל מבחוץ על חבורה ואומר בא לי שם...

-יש לי ביטחון עצמי, וזה בעיקר בזכותם

-אני מאוהב!

-חוויתי בוקר מושלם איתה שכלל שלושה מהעקרונות שאני הכי אוהב איתה, חיבוק צמוד שלי אותה, חיבוק צמוד שלה אותי, סגידה אליה.

-אני במצב טוב בעבודה, למרות הלחץ, אני במקום אחר טוב...

-אני אהיה בסדר כנראה אם תקופת המבחנים

-ראיתי מישהו מדבר בטלפון ציבורי! לא רק שראיתי טלפון ציבורי עובד! מישהו דיבר בו! בתרבויות מסוימות זה נחשב כמו תלתן, סמל למזל (מי אמר שבני ברק זה לא מכונת זמן)

-הצלחתי ליישם לרגע את מה שהמדיטציה אתמול המליצה 'לא משנה מה יבוא בהמשך, נתמודד איתו, אם יהיה קשה נתמודד' (זה נאמר הרבה יותר יפה)

-מעריכים אותי, ורק לאחרונה הכתיבה שלי הציתה שיחה מעניינת...

-יש לי רכב חדש שאני מת עליו, והוא עוד לא בן שנה

-יש לי נסיכה בחיים... שהופכת הכל לכל כך הרבה יותר מעניין טוב ומשמעותי... 

-בעשרת החודשים האחרונים השתנו לי החיים לטובה בזכותם

-עוד מעט חוגגים שנה, (ואני הולך להגזים!)

-יש בשורות טובות

-עם המשפחה שלי הכל בסדר, אני אהוב שם, הצלחתי לשחק עם האחיין שלי בפעם הראשונה בשבת, והוא לא שונא אותי

(ברור לי שילד בן פחות משנה לא שונא אבל הפחד הוא לא רציונאלי)

-יש לי נסיך בחיים, בחור מדהים שהוא רגיש בטירוף ויודע להרים לי את  מצב הרוח תמיד, והוא חזק בכלכך הרבה מובנים ויכול לקפל אותי כמו דף (אני חולה על זה וזה מחרמן אותי, אבל אל תגלו לו)

אז במילים אחרות... הכל בסדר...

זין, הדברים אפילו טובים(:

הגיע הזמן לחייך! 

תודה לך...

על הכל... 

על התסכול.. 

על הקנאה.. 

על כל מה שאת מעוררת בי.. 

תודה. 

*אחרי עריכה*

ותודה לו... 

על התסכול, הקנאה ועל כל מה שהוא מעורר בי... 👿

יש קשרים כאלה

מהאלה שמתרחשים לפעמים בשרשראות דקות ועדינות... 

מהאלה שמתרחשים לפעמים בכבלי מידע בחוות שרתים...

קשרים שנראים סבוכים כלכך שאין דרך להתיר אותם.

פלונטרים, שנראה שלאן שלא תלך תמצא קשר, שלאן שלא תלך משהו יקרה... 

קשרים שאם תנסה למשוך חוט אחד אתה תיתקע, אם תנסה למשוך אחר, תיתקע גם...

אמא שלי אלופה בלהתיר קשרים כאלה, אחיות שלי היו מביאות לה שרשראות שנראה שגם נזיר טיבתי לא היה מצליח לגייס מספיק סבלנות כדי להתיר אותם... הייתי צופה בה במשך שעות מסתכלת מרוכזת ומתירה אותו כאילו הכירה אותו מילדות...

היא הייתה יושבת, ולאט לאט פולה חוט חוט, מושכת מפה ואז מפה, נתקעת ומנסה שוב.

ותמיד בסוף היא הייתה מחזירה לנו חוט אחד ללא קשרים, בין אם זה משחק ובין אם זה שרשרת. 

יש פלונטרים כאלה שהייתי רוצה שפשוט ייעלמו, שאפסיק למשוך בחוטים שפוגעים באחרים, שיפסיקו למשוך בחוטים שמחוברים אליי, או שיהדקו חוט אחד סביבי כמה שאפשר, יש פלונטרים של אחרים שהייתי בוחר שייפתרו לפני הפלונטרים שלי עצמי אם היה לי שובר אחד לפתרון פלונטר.

אפשר שזה ייעלם? אפשר שכל הקושי בעולם ייעלם? אפשר שיהיה פשוט שמשי ונוכל לצחוק מבלי להסתיר משהו מבפנים? אפשר שנאהב מבלי להסתתר מהעולם?

אפשר שהכל יסתדר? בבקשה? זאת בקשה גדולה מדי?

אולי כן...

כל-כך הרבה רגשות עולים, צפים, מבעבעים, יורדים, והכל יוצא פשוט בצורה אחת, כשלא ברור על מה אתה מדבר, לא ברור מה מרגש אותך, לא ברור מה מעלה דמעה כבר, לא ברור אם אתה בוכה על הפלונטרים שלך, או של אחרים, ברור שהכל משפיע עליך ברור שאתה פשוט נקרע מבפנים כשאתה רואה את האנשים הקרובים אליך בפלונטר, והיית רוצה לשבת ודווקא לא על הפלונטר שלך אלא בשביל האחר, והיית רוצה את הסבלנות של נזיר טיבטי והיית רוצה למשוך בחוט אחד כדי לעזור, כדי לשחרר טיפה טיפה מהקשר הענק והסבוך הזה, כדי שאולי חוט אחר ישתחרר, ואולי אחריו עוד שניים...

ואולי תצליח לפתור לאחר את הפלונטר, איכשהוא, בדרך קוסמית.

אבל זה לא יקרה...

אין קסם, אין דרך קצרה, וגם אם לא תזוז מהכיסא חודשים, זה לא יעזור לפתרון הפלונטר...

אז אם אתה לא נחנק מהקשר המתהדק, ואם אתה לא יכול לפתור אותו, מה אפשר לעשות?

הדינאמי היה אומר שדבר ראשון צריך להבין מה מרגישים...

היא הייתה רוצה לחבק חזק חזק עד שיעבור...

הזאבה הייתה מעלה את השינוי הקיצוני כדרך התמודדות...

ההוא היה מציע לשון או תחת כדרך בריחה...

ואני?

אני רק רוצה להיות ליד האנשים שאני הכי אוהב בעולם...

והמציאות קובעת שזה לא תמיד אפשרי...

אז בינתיים אפשר בבקשה להתכדרר לכדור? לשבת ליד אמא שלי, להישען לה על הכתף, טלויזיה דולקת בוולוים נמוך על "חברים", חמים בסלון, אבא מסתובב מסביב מסדר, המשקפיים של אמא מורמות, העיניים שלה מרוכזות,

והאצבעות שלה פולות חוט אחד קטן

משרשרת זהב סבוכה...

הזלתי דמעה בגללך!! 

אבל לא הכאבת לי. 

לא פגעת בי.

לא נפגעתי משטות שלא הובנה נכון. 

לא נזכרתי במשהו מהעבר. 

הסתכלתי עלייך ישנה, הסתכלתי על הפנים שלך רגועות, התמכרתי לרגע לנשימות העמוקות שלך.

התמלאתי ברוגע והתפוצצתי מאושר...

ואז ירדה דמעה. 

כמה דברים אני רוצה לכתוב...

כל-כך הרבה פוסטים יש לי בראש מכל השבועות האחרונים בהם צברתי וצברתי, חוויות על גבי חוויות שלא נכתבו לשום מקום, התחושה לא רגילה לי, אני לרוב כותב המון, אבל הלימודים העבודה, והדברים שאני לוקח על עצמי לא מאפשרים לי יותר מדי פנאי נפשי לשבת ולכתוב.

אני בבית ההורים שלי, מרוחק מהמרכז, עייף מדי מכדי לנהוג, הבטן כואבת לי והראש מלווה בסחרחורות מוזרות, כל זה בעיקר מעייפות, מותשות, וכל השבוע שבא לידי ביטוי עליי...

אז אני התיישבתי, לקחתי את המקלדת הישנה שכתבה את רוב הטקסטים פה בבלוג, חיברתי את המחשב שהולך איתי דרך קבע... ואני כותב.

כותב בעיקר רשימת מכולת של הדברים שאני רוצה לכתוב.

*

עליה, אני רוצה לשפוך מילים על כמה שהיא מהממת, על כמה שאני אוהב אותה, על הפריטה העדינה שלה בלב שלי, על החדירה העמוקה לנפש שלי, על איך שחיוך אחד שלה מרומם אותי לגבהים, ואיך שהדמעות שלה קורעות לי את הבטן, פוסט הלל לנסיכה הזאת...

*

עליו, על עוצמות הנפש שהוא מגלה, למרות שהוא לא מרגיש ככה, לומר לו בפנים או על הדף שאני חייב לו כל-כך הרבה, ושהוא צודק שאני לפעמים נשען עליו, לבכות קצת את הבכי שלו פה על הדף במקומו, לתאר לו כמה הייתי רוצה להיכנס לנפשו ולמלא אותה במחשבות נעימות, להודות לו ולחבק אותו עוד ועוד, לומר לו כמה הוא מדהים, כמה אני מעריץ אותו וכמה אני לומד ממנו, ולהזיל דמעות כשאני כותב את זה. פוסט חיבוק לגבר היחיד שאהבתי מימיי.

*

עלינו, אני רוצה לצעוק בקולי קולות את האהבה שלי אליהם! אני רוצה שכולם ידעו כמה טוב לי איתם, אני רוצה לתלות שלט שמפרט את הסינרגיה המדהימה שלנו יחד... את הרגעים המושלמים שלנו, מלאים בתיאורי מצבים שאף אחד חיצוני לא יבין. פוסט מאוהב.

*

עליה, על העניין והסקרנות שהיא מעוררת בי, על כמה אני בר מזל שהיא לידי, על הקשר בינינו שהולך ונבנה, על הצדדים שהיא מעוררת בי, על זה שנח לי כל-כך לידה, על המחול היפה הזה שאנחנו רוקדים כשהאנרגיות שלנו משתוללות ואנו מוצאים את עצמנו פעם פה פעם שם, רוצה לכתוב לה קצת מה בא לי לעשות לה... רוצה להודות לה גם פה על מה שהיא מכניסה לי לחיים. פוסט היכרות עם דמות חדשה בחיי.

*

לתת דיווח על איך הולך לי בלימודים

*

רוצה לתאר את סוף השבוע האחרון שלנו יחד, את ארוחת הבוקר (המושלמת!!!), את הסקס המדהים שהיה את פריצת הגבולות שהייתה לנו, את הרוגע שחשתי במקום הזה של המוביל, את ההרגשה המדהימה של למתוח את הקצה תוך המון הקשבה ודאגה לה, רוצה לתאר את התחושה המדהימה ללמוד כשהם ישנים, פעמיים, רוצה פשוט לספר לכולם רגעים קטנים ומאושרים שלנו.

*

פוסט התבכיינות על כמה אין לי זמן לכתוב.

*

פוסט שפשוט יתאר רגע אחרי רגע של החופשה שלנו בחו"ל, מהטיסה, והאורגזמות במטוס, דרך המלון המבהיל מבחוץ ונעים מבפנים, דרך השוט שנעלם, המכונית והמשאית, השוקו, הגבהים, התמונות שלנו וההרגשה שהן עושות לי, הסקס באמצע הדרך, והדרך היפה שפשוט הסתדרנו.

*

רוצה לתת דרור למחשבות שלה איתנו... רוצה לכתוב אותן.

*

רוצה לפנות לאבא שלי ולהתוודות כל כמה דברים שאני לא יכול להגות בפניו.

*

אני רוצה לכתוב את רגעי המשבר, רוצה לצעוק ולהתעצבן על עצמי עד כמה שאני חלש ונשבר מכל דבר, רוצה לתאר מה קורה לי כשאני נשבר מבפנים, לפרט את המחשבות שגורמות לי לייאוש כל-כך כבד... פוסט עיבוד פומבי.

*

פוסט מרגש על זה שאנחנו גרים יחד עכשיו.

*

פוסט שמדבר על ללכת לישון איתם, לקום איתם, לאכול איתם, להיות איתם.

*

לכתוב פנטזיה שנולדה לי בראש בעקבות מצב שבקלות היה יכול להיות פתיח של פורנו.

*

פוסטים שייכתבו מבעד לעיניים דומעות, פוסטים על העתיד, על התהליך לפנינו... פוסטים מלאי תקווה שיגרמו לי לחייך ולעיניים שלי לדמוע מהתרגשות, פוסטים שיעלו על הכתב את המילים שאנחנו לוחשים אחד אל השני ואל השלישי...

*

פוסט על חורף, והמגע של הירך שלה ביד שלי.

*

פוסט על ההתחלפות שלנו, עם כותרת מגניבה כמו: "המאלפת והכלב, הנמר והחתולה"

*

פוסט עצבני, סתם להוציא עצבים.

*

פוסט אוהב, כי יש לי אינסוף מילים אוהבות אליהם.

*

פוסט חרמני נוטף זימה כי גם מזה יש לי מלאי בלתי מוגבל.

*

פוסט געגוע לאחת שלא דיברתי איתה מלא, והנוכחות שלה חסרה לי.

*

סדרת פוסטים "הנשלטים שאני", אמור להיות סדרה הומוריסטית, יש לי רשימה מתעדכנת שרק רוצה לצאת.

*

פוסט על ההזדמנויות שחלפו להם, על אילו מהן אני מצטער, על אילו מהן אני מאושר.

*

פוסט שיסביר ויתאר את האהבה האפלטונית היחידה שחשתי.

*

פוסט על הגדרות וכמה זה בולשיט.

*

פוסט הבדלים בין הראשונה אליהם.

*

מלא מילים, מתרוצצות בראש, עוד ועוד, מילים שרוצות לצאת, משפטים שנשזרים בראש לאט לאט, אצבעות שרוצות להקליד נפש שרוצה מקום להתבטא ולפרוק, ואני...

אני שמסתכל על החיים שלו מבחוץ ומחייך, כשאני ברגעים שאני בפרופורציה, ואני כמעט בפעם הראשונה רגוע לאן החיים יובילו אותי, מעז לפנטז על העתיד... מחייך לעצמי, רגוע, מפזם לעצמי שירים, מחויך...

ומתגעגע.

תמיד הערכתי אנשים חיוביים,

אולי מהרגע שאני הפסקתי להיות חיובי... 

מהרגע שאני נטשתי את הדרך הכל-כך טובה הזאת נהיה לי כל-כך קשה להיאחז במחשבות האלה.

בימים האחרונים אני מעריך אנשים חיוביים אפילו יותר.

הכוח הזה להצליח להישאר במחשבות חיוביות למרות שאתה מרגיש רע...

להתנגד לדבר הזה שפושט בתוכך, להצליח להשתיק את הפחד הנוראי הזה...

אז אתה נאחז במילה קטנה, לפעמים באות אחת, בכינוי שנפלט או אפילו בסימני פיסוק,

אתה שואב משם כוח, נאחז ומטפס, נאבק בלי סוף במחשבות הרעות.

אתה מטביע את עצמך בזכרונות כדי להירדם.

אתה מציף רגעים טובים כדי להתרכז בעבודה.

להיות חיובי זה משימה לא קלה,

אני סופר את היום השני למשימה זו...

די בהצלחה אני חייב להודות... עם כמה רמאויות נוסח Teller..

אחלו לי בהצלחה בהמשך הדרך...

לא תמיד קל לשמור על חיוביות...

אין ספק שזה לגמרי מתחיל ממחשבה אחת חיובית על הבוקר, מלהעלות זיכרונות מאושרים שיגרשו את המחשבות הכבדות מהלילה, שישתיקו את השדים שצעקו בכל הכוח לפני השינה.

ואתה נותן למחשבות החיוביות לסחוף אותך ואת שם מסך קטן כדי לא להישבר מול כל העולם.
ואם מחשבות אחרות חודרות, מחשבות על ריחוק, או על קושי.. אתה מוצא דברים שיחזקו אותך.
לפעמים צריך קול חיצוני שיקריא את המחשבות שלך שיגיד בדיוק מה שאתה חושב, שנים שאני מכיר את הציטוט הזה, הייתי רואה אותו שוב ושוב כשחיפשתי אהבה, וגם שכחתי ממנו שנים.
לפני כמה זמן נזכרתי בו, ומאז הוא מחזק אותי כל פעם וגורם לי דמעות של התרגשות כמעט תמיד.

אין מישהו שמדבר יותר טוב על אהבה מטד מוסבי (זה כולה דקה) 

אני מסכים עם כל מילה שלו, כל מילה!
רק צריך להחליף שנים בחודשים, "היא" ב"הם",
וכמובן שאני מאמין שאת התחושה הזאת ניתן לחוש בו זמנית לכמה אנשים, אני מאמין שיש בנו כוחות נפש להילחם בכמה חזיתות כשצריך.
כי ככה זה כשאוהבים, אתה לא מפסיק, לעולם.

ועכשיו עם המילים היפות כל-כך של טד, אפשר לחזור לעבוד.
יש בי רצון לשמוע את המוזיקה המקפיצה שלי, כבר שבוע שלא שמעתי אותה והתרכזתי במלודיות מרגיעות.