זהירות, קיטש (:
אני מתיישב לכתוב קטע על האהבה שלנו, אני מתכנן אותו כבר מלא זמן, אני עומד מול שברי משפטים, קטעים שכתבתי בעבר, קטעים שכתבתי בראש ואני מנסה לארגן את הכל ללא הצלחה גדולה, אני ניצב מבולבל מול הדמויות שלכם, נחוש בדעתי לכתוב על אהבה אבל גם לא לגנוב דברים מהקטע של יום השנה שלנו שאני מתכנן, אמנם ולנטיינס דיי עצמו עבר אבל אני עדיין מתעקש (אולי יש מקום בעולם שהתאריך עדיין ולנטיינס דיי)
למרות שהיום שלי היה מלא ברגשות, והגעתי למקום בו אני כותב סחוט ומותש רק המחשבה המרוכזת עליכם שולחת בי רוגע, ממלאת אותי שמחה ועוד רגע גם החיוך יחזור לפניי אני מנסה לתאר את התחושה הזאת איתכם, את התחושה להיות לידכם, רק מלהיות בסביבתכם ולדבר איתכם כבר אפשר לראות את האהבה הגדולה ביניכם, רואים את דרך התקשורת המיוחדת רק לכם ואני זכית להתקרב קצת יותר.
אני נזכר ברגע שבו אמרתי לך שאני אוהב אותך בפעם הראשונה, דיברת איתי בטלפון וניסיתי להסביר לך למה כל-כך קשה לי כשאת מרגישה רע, אני כבר ידעתי מה אני מרגיש מבפנים אבל עוד לא רציתי לומר את זה בקול, פחדתי מהתגובה שלך, חששתי שאני מגזים, אבל היה לי ברור מבפנים מה זאת הבערה הפנימית שאני חש, היה לי ברור למה אני נרגע בכל פעם שאני שומע את הקול שלך, היה לי ברור למה אני רוטט מהתרגשות כשאני פוגש אותך, את חדה כתמיד, קוראת אותי כמו ספר פתוח כנראה הבנת, דרשת לשמוע מה הסיבה ואז זה פרץ ממני, אמרתי לך שאני אוהב אותך ושמעתי אותך מחייכת בצד השני, כל שאר השיחה מעורפלת תחת ערפל נעים של זיכרון מתוק...
אני נזכר ברגע הראשון שבו אמרתי לך שאני אוהב אותך, אני זוכר את עצמי מוכה בלבול לנוכח הרגשות שאני חש כלפיך עוד מושפע מהתרבות שינקתי במשך רוב חיי שבעצם אהבה בין גברים היא לא נורמה, הייתי כל-כך מבולבל כי ידעתי שאני נמשך אליך בטירוף, ידעתי שהחיוך שלך מאיר לי את הבפנים, ידעתי שכשאני לא מדבר איתך במשך זמן אני מתחיל להתגעגע לקול המרגיע שלך, אני זוכר את הרגע הזה בצורה מעורפלת, אני זוכר ששכבתי איתכם במיטה, ומלמלתי לך שאני אוהב אותך, בפעם הראשונה מביע את המילים האלה בלשון זכר...
אתה,
האהבה שלנו גרמה לי לפרוץ גבולות בתוכי.
האהבה שלנו גרמה לי להבין הרבה יותר על עצמי.
האהבה שלנו גרמה לי להגדיל את האהבה שלי איתה.
את,
האהבה שלנו עשתה אותי מי שאני היום
האהבה שלנו גרמה לי בפעם הראשונה להתמודד מול השדים שלי בראש מורם, בפעם הראשונה שיש מישהו ששווה לי לאזור מספיק כוח על מנת להכיר בהם.
האהבה שלנו מוכיחה לי פעם אחרי פעם שאין גבולות למה שאעשה למענך.
האהבה שלנו גורמת לי להרגיש קטן כל-כך לידך אבל גם כל-כך בטוח.
אתם,
האהבה שלנו גורמת לי להיות אדם יותר חזק
האהבה שלנו גרמה לי להאמין ביכולות שלי
האהבה שלנו חיזקה לי את הביטחון העצמי
האהבה שלנו הזכירה לי מי אני רוצה להיות
האהבה שלנו לימדה אותי כל-כך הרבה על אנשים ועל החיים בכללי.
האהבה שלנו הפיגה בי פחדים.
האהבה שלנו הצילה לי את החיים.
אני מרגיש שכל המילים האלה לא מדגדגות את הכל, יש לי כל-כך הרבה מה לומר, אבל זה כל-כך קשה לומר את זה, קשה למצוא מילים שיצליחו לתאר את התחושות שיש לי כשאני איתכם, קשה לי למצוא מילים שיסבירו למה אני בוכה עכשיו,
איך אני יכול להעלות את הכתב שכל-כך הרבה זמן מהחיים שלי הרגשתי בודד ואיתכם אני מרגיש סוף סוף שייך?
איך אני אתאר את זה שבשנים האחרונות הייתי נווד ואצלכם מצאתי בית?
איך אומר את זה שלא ידעתי אהבה אמתית עד שהתקרבתי לזוג שכבר קיים ביניהם אהבה אמתית?
איך אני יכול לאמוד את מידת הכוחות שאני מוצא בעצמי כל פעם כשאני צריך להיות שם בשבילכם?
איך אני אפשר לתאר את התחושה המדהימה הזאת של להיות מחובק על ידי שניכם?
מלא מילים מתרוצצות בראש, מלא תחושות, והרגשות גואים, והעיניים מעורפלות, ואני יודע שזכיתי להרגיש את הרגש הזה איתכם, אני יודע שזכיתי בכם...
אני אוהב אותך!
ואני אוהב אותך!
אני אוהב אתכם....
