הרבה זמן היה שיר שהתחברתי אליו בקשר אל הנסיכה, תמיד כששמעתי אותו הייתי שר אותו בשקט כאילו אני שר לה את זה, תמיד התרגשתי ממנו...
בשורה "היא שברירית וחשופה, היא משי וקטיפה" הייתי נזכר בעור המדהים שלה.
בשורה "היא נרגעת בשנייה מחיבוק ולטיפה" הייתי נזכר בתחושה של הרגע הזה שאתה מצליח לדייק את החיבוק בדיוק כמו שהיא רוצה והיא אומרת "נעים"
אני זוכר אפילו פעם אחת שהייתי לידה בלילה לא קל, חיבקתי אותה, ליטפתי וניסיתי להרגיע אותה מספיק כדי שהיא תירדם, והתחלתי לשיר את השיר הזה בשקט בשקט, שם לב לנשימות שלה ומשגיח אם היא מצליחה להירדם...
אבל משהו לא הסתדר לי לגבי כל המילים, רציתי להיות במקום הזה בשבילה אבל ידעתי שאני לא שם.
ואז יום אחד קלטתי.
אני מתחבר לשיר הזה יותר כשאני חושב עליו שר לה את השיר הזה!
ואז נקלט לי כמה מדהים זה להיות בשלישיה, הרגשות הם לא בין 2 אנשים, לצד אחד או בתקווה לשני הצדדים, אלא יש פה שלושה אנשים, והרגש שלי יכול לגדול, להתפרע ולהיות חזק יותר גם בזכות הרגשות שהוא חש כלפיה ואני רק צופה מהצד...
מאותו רגע, השיר הזה קיבל משמעות אחרת, פתאום אני שם לב איך כל מילה, אבל כל מילה מתאימה לו.
הוא באמת שומר הסף שלה, הוא באמת עומד בפתח ומשגיח עליה, הוא תמיד איתה כמו מקל ההליכה...
אז שמרתי את השיר הזה בפנים, ושמרתי את התחושה המדהימה הזאת של להתחבר לשיר דרך רגש של מישהו שאני אוהב שר למישהי שאני אוהב, שמרתי את זה לרגע נכון.
ואולי אין מתאים מיום האהבה כדי לפרסם את זה, וזה היופי שבפוסט (הראשון כנראה) על יום האהבה אני דווקא מגדיל את האהבה שלהם אחד לשני...
אהבה כל-כך אמתית וכל-כך חזקה, שהם מצאו מקום בתוכם והם מצאו מספיק חוזק כדי שאני אכנס להם לחיים...
אני אוהב אתכם!
(לא מצאתי גרסא עם מילים שמוצגות יותר יפה מזה, מצטער (: )
