המסע שלי

חושב לכתוב

על בדידות

כל כמיהה

למגע

אמירה

יחס

אבל הכל כלכך שזור האחד בשני 

ואני נעלם לאט לאט 

הופך לקליפה

ולאף אחד לא אכפת 

היה לי סיפור בראש

ממש טוב

מלא באיברי מין גבריים

במגע נעים

שחרור נפשי

ושליטה סיפורית 

חשבתי עליו אחרי שקראתי אחרי שהייתי מחובר לכוחות האמנותיים של היקום הזה שקראתי כתיבה של כשף מילים אמיתי

אבל

המוזה ברחה 

היום יום נכנס

עניתי להודעות

החיבור לכוחות הנעלים של האומנות נגדע

ואני נשארתי עם תמונות יפהפיות של מיניות גברית... רק בראש שלי

תמיד מצחיק לחכות לאזעקה של 1 ורק אז ללכת לישון

כתיבה אינטואיטיבית, לא יודע אם זה יהיה מובן למישהו

בימים האחרונים יש לי מעין ידיעה כזאת, משהו כמו ידיעה עמוקה כזאת, על הדרכים שיש לי לטפל בעצמי. זאת אומרת, על הדברים שאני יכול ולא יכול לעשות, על האפשרויות שלי.

אז בעצם באמת בימים האחרונים, אחד הדברים שאני שם לב, זה שאני מבין הרבה יותר טוב את המנגונים שלי, של עצמי.

זה לא שאני לא נהיה עצוב, וזה לא שאני לא נהיה מדוכא, אלא אני מזהה את זה יותר מהר, אני נותן לזה שם יותר מהר, ואחרי זה אני גם יודע לטפל בזה. זאת אומרת, אני מרגיש שיש לי את סט הכלים שלי, ואז אני יכול לבחור מתוכו באיזה כלי להשתמש.

וזה משהו נורא מעניין, כי פתאום יש לי איזושהי תובנה כזאת עמוקה, זה לא אומר שאני תמיד לוקח את הבחירה הנכונה, זה משהו יותר קצת נזירי, ואני לא כזה.

אבל אני יודע כשאני קם בבוקר ואני מצוברח, אני מה אני צריך לעשות, מה כדאי לי לבחור, ואני חושב שהתובנה הזאת מגיעה אחרי באמת שנים של להיאבק בעצמי ולא להבין את הרגשות שלי ודברים בסגנון הזה, אבל היכולת פתאום להבין את הדברים האלה ולהסתכל עליהם בצורה הרבה יותר ברורה ונקייה, זה משהו נורא מעניין. 

כי זה לא שאני לא חווה רגשות קשים, אני באמת חווה אותם, אבל אני הרבה יותר מהיר בלזהות אותם, להבין, זה חרדה, זה פחד, זה שמחה, וכשיש רגשות שאני רוצה לשנות, אז אני רואה את סט הכלים הזה פרוס בפניי יותר מהר ובצורה של הבנה יותר עמוקה, זאת אומרת, אני יודע שכשאני קם בבוקר מצוברח, שמה שלא יעזור לי זה להיכנס לאינטרנט ולגלול ברילז, אני כן יודע שיעזור לי לשבת ולקרוא ספר או לדבר עם חברים. 

שוב, זה לא אומר שאני איזשהו נזיר עכשיו, שאני בוחר תמיד בחירות טובות ואני תמיד רגוע, לא, זה לא אומר את זה, כי כשאני מתעצבן, אז הדבר הראשון שקורה, אני מתעצבן! אבל לדוגמה לפני יומיים, התעצבנתי והרגשתי את העצבים האלה והתחלתי להגיב מתוכם, אבל אז תפסתי את עצמי בשלב מסוים, ואמרתי טוב, אני צריך לעשות להליכה, אז הלכתי וידעתי גם שההליכה שלי היא לא מספיקה, למרות שהייתי איזה 45 דקות בחוץ, ידעתי שלא נרגעתי עדיין, אז זה העניין, העניין הוא ידיעה והבנה.

הבנה עמוקה כזאת.

אני חושב שמה אני אומר, מה שאני מנסה להגיד זה שאני מאוד גאה בעצמי פשוט, שאני יודע להשתמש ביותר כלים שלי עם עצמי, כי אני מכיר את ארגז הכלים שלי יותר טוב, ואני משתמש בו כשצריך, ולקח לי שנים, האמת, לקח לי המון המון שנים, יותר מעשור של טיפול, והמון התבוננות על עצמי, כדי להבין את הדברים האלה, אני חושב על עצמי כמה זה מעניין, שמעניין להיות במקום הזה בחיים של אני יותר ברור לעצמי, המפה שלי יותר ברורה, וזה כיף, אני גאה בעצמי, ואני לא מרגיש הרבה רגעים של גאווה בעצמי, אבל הנה אחד.

היום.

ולא הייתי מגיע לרגע הקטן הזה של הגאווה בלי המון רגעים של תסכול וקושי.

If pain makes you strong, why do I feel so weak?

If pain makes you strong, why won't it work for me?

If pain makes you strong, after what I've been through

If pain makes you strong (if pain makes you strong)

I should be bulletproof!

זאת התחושה אבל רק להיום... מחר יהיה יום חדש

בעוד שלוש שעות הייתי אמור לפגוש אותה 

את הגורה שלי 

בדירה שלי

היינו אמורים לפרוק את כל מה שנצבר בשבועות האחרונים

היא כלכך הייתה צריכה את זה 

וגם אני,

הגעגוע אליה בוער בעצמותיי כבר כמה ימים, נכון שלפגוש אותה לקפה עוזר, אבל אני צריך גם את הגורה שלי

את ההתמסרות שלה את ההתחצפויות שלה, את המגע שלי בה, את המגע שלה בי

טלר והגורה לא נפגשו הרבה זמן והיו אמורים להיפגש היום

אבל

אתמול היה לי טיפול, שהשאיר אצלי קצוות פרומים בנפש, וזה טבעי, טיפולים יכולים לעשות את זה, אם הסשן היה בערב סביר להניח שהייתי מתאפס, קצת עבודה קצת חיים היו מחזירים אותי לעצמי

ולמרות שכבר חצי שעה אני מפנטז על מה אני עושה לה, על החור תחת שלה נסגר על הפלאג, על התחנונים שלה, על מה שהייתי עושה לתחת שלה...

אני יודע שזה לא בטוח, הרגשות שלי לא מאוזנים, אני צריך עוד כמה שעות, אז נאלצנו לדחות את הסשן...

חרא תחושה,

ואני יודע שגם לה זה מאוד מאכזב, 

יודע כמה היא חיכתה

כמה היא כבר צריכה 

אבל השפיות מעל הכל ואני לא מתחיל אפילו סשנים מבלי שאני בטוח שאני יכול לסיים אותם כמו שצריך 

אז לעכשיו צריך לדחות😕

אבל היא עוד תיפול לידיים שלי....

געגוע 

אני לא משתף מספיק

אני משתף יותר מדי

אני לא חרמן מספיק

אני חרמן מדי

אני לא כותב מספיק

אני כותב יותר מדי

אני לא מכיל מספיק

לא מכילים אותי מספיק

אני לא שמח מספיק

אני עולז יותר מדי

אני לא כותב את הדברים הנכונים, לא מתעסק מספיק בדברים הנכונים, 

הדפוסים שלהם, חוזרים ונשנים

הם כבר נהיו דפוסים, קבוצה, התיאוריות שלה, 

הכל אמיתי, הכל קורה במקביל ולא קורה אף פעם

הם לא מנוסים הם לא יודעים, הם לא יתמכו

זה בכלל אתה שעושה את הכל

אם לא תתאמן לא תקבל שום דבר שתרצה

אתה לא עושה מספיק

אתה עושה יותר מדי

אתה רק נחמד, אתה לא תיכנס לי ללב אף פעם

אתה לא תצא לי מהלב אף פעם

ואת...

עם השיער המתולתל שהפך לסימן ההיכר שלך, 

שאני לא מסוגל אפילו לראות מתולתלת קרובה לשיער שלך מבלי שייעצר לי הלב

ואתה...

ששבור, שסדוק, שלא מוחלם, ולא מולחם, שיודע לתקן את הכל, את כולם

אבל לא את עצמך

ואף אחד לא יעזור לך, לפני שתעזור לעצמך

והירך שאני רוצה, לשכב, לנשק לערוג אליה, מתרחקת, נעלמת.

כוחות שלא היו לי ובכל זאת הענקתי

בליל מילים שלא כתבתי, בשביל לפרוק דברים שלא אמרתי, דברים של עשיתי ותחושות שלא הרגשתי.