המסע שלי

כנראה שזה הגיע סופית,

קריסה כזאת

אותה תחושת ייאוש, כמו גל של בוץ שמונע ממני להרים את הרגליים ולהתקדם

וזה אותו דבר איכשהו

אותה תחושה

אותו ייאוש 

אני מסתכל לכאן ולכאן ואין לי מה לעשות 

אין לי עם מי לדבר 

זה לא שאין פיזית עם מי לדבר, יש עם מי, אפילו הרבה אנשים טובים 

אבל אף אחד לא ממש יכול לעזור לי 

כי זה אני, זה אני לגמרי 

זה הבלאגן שלי 

ואני לא יודע 

לא בטוח מה לעשות,

לא יודע איך להתקדם 

והאירועים הולכים ומתקרבים ואני קורס 

קורס מהכל 

לא מצליח...

ואין לי מושג מה לעשות...