זה שוב שעות מאוחרות ואני ער...
אני כבר במצב שהשינה מפחידה אותי לא פחות מהעירות עם השקט שאני כל-כך בורח ממנו.
בכל מקום שאני מסתכל הכאב שלך נמצא בו
אני אפילו לא יודע כבר אם זה הכאב שלך או שאני סתם סוחב איתי דברים
*זוכרת איך היינו רואים רילס במיטה?*
אני רוצה לומר לך כל-כך הרבה דברים שאני לא יכול לומר לך
אני יכול אבל אין לזה מטרה
כי אני בכלל לא רוצה לדבר איתך, אני רוצה לדבר עם הכאב הזה שהותרת
כי האמת, לא את חסרה לי
אולי בעצם את כן חסרה לי, בכל זאת היית החברה הטובה ביותר שלי למשך 4 שנים,
אין לי בכלל יכולת לתאר לך כמה עבר עליי בשנה האחרונה
אבל לצערי קרה הרבה
*זוכרת את הגינה שהייתה לנו?*
זה מעניין איך שדברים קרו כי בגלל הכאב מהפרידה שלנו יצא שהכאבתי להרבה אנשים אחרים
אני לא מאשים אותך על זה, בתכלס זה רק אני,
זה אני שלא מצליח להתמודד
*זוכרת שהייתי מחבק אותך בלילות קשים? ואת חשבת שפשוט רציתי להרגיש אותך?*
זה אני שלא מצליח לתפוס את עצמי
זה אני שבורח מהשקט הזה
זה אני שלא מצליח להתמודד איתו
אבל אני כאן, זה אמצע הלילה ואני מתמודד איך שאני יכול
*זוכרת את הצעת הנישואין?*
אני כותב נגיד, את הקטע הטיפשי הזה, שיעלה אולי למקום שאת יכולה לקרוא בו, אבל אני לא מאמין שאת קוראת
אולי כמו שאני יכול להסתכל לך באינסטגרם אבל לא באמת מסתכל הרבה
ראיתי שכתבת עליי שיר, את יודעת?
ראיתי שביצעת אותו בבר הזה שהיינו בו יחד...
ראיתי רק סטורי אחד אז שמעתי כמה שורות בודדות
של הקול שלך מדבר על איך שהקן שלנו נשרף
ואיזה קן זה היה...
*זוכרת איך טיפלתי בך כשהיית חולה?*
אני תוהה אם את מזכירה שם שאת זו שהדליקה את האש, שאני ניסיתי לשמור על הקן שלנו, ואת... פשוט ויתרת, נכון היית מותשת.
אבל את ויתרת.
עליי, עלינו, על הבית שלנו.
*זוכרת את ג'ואי יוקי ונאלה?*
אין לי מה לומר,
אני סתם פורק,
מכאן אלך לקרוא ספר, הכל כדי לא להיות בפלאפון, אני לא יכול יותר לברוח אני חייב להתמודד אבל זה כל-כך קשה.
*זוכרת שעשינו 75Hard?*
ואולי לעולם לא ידעתי להתמודד אולי היית קביים של התמודדות במשך ארבע שנים
ואולי צדקת שעזבת אותי
אולי את זאת שהכירה אותי יותר מכולם יודעת שאני לא יכול להשתנות
שאני חסר סיכוי
*זוכרת את הסקס?*
אולי עמוק בפנים ראית את האפלה וידעת שזה לעולם לא ישתנה
אולי את חכמה כזאת.
את כן חכמה כזאת, אני יודע, לא סתם אהבתי אותך.
יש לך שם מעצבן את יודעת את זה?
גם השם הפרטי וגם השם משפחה כל-כך נפוצים, אז אני שומע את השם שלך הרבה.
וזה מעצבן אותי, אפילו מאוד...
זה הכל בי, את לא צריכה להגיד לי את זה, גם את לא...
אבל מה עושים כששום דבר אחר לא מצליח,
מה עושים כשלא מצליחים להתמודד
מה עושים כשאתה כלוא בכלא שאתה בונה לעצמך במח
הסרתי את המכשולים לקצת זמן
הייתי משוחרר מהכלא
מה קרה שזה חזר? האם רק האהבה שניצתה לכמה רגעים הפחידה אותי כל-כך שחזרתי לכלוא את עצמי באותם ברזלים חלודים שאני מכיר כל-כך טוב?
אני לא יכול לברוח, ואין לי תירוצים יותר.
הכאב שאני מדבר עליו חודשים אולי הוא בכלל לא קיים, אולי אין שם כלום
אולי אני נותרתי רק אני עם האפלה שלי
זה רק אני והאפלה שלי
אל תתקרבו.