המסע שלי

הטבע קורא לי מחוץ לחלון, ונמאס לי כבר להתעלם ממנו,
הציפור הקבועה דורשת ממני לחלוץ את נעלי ולהתהלך בחוץ באויר הצח.
מוחי העמוס מבקש קצת שחרור, קצת מראות...
מי יודע אולי אמצא איש או אשת שיחה מעניינים, אולי יקרה משהו חריג שיפיג את השיעמום,
ואולי אמצא את עצמי, הוא לא אבד אבל קצת הטשטש...
מחר הבטחתי לעצמי שאצא לבדד, רחוק יותר מהרגיל לשבת עם עצמי, הרבה, הרבה זמן,
לקרוא חומרים מהמכינה, מכתבים מחברים...
זה זמן רב שלא דיברתי עם עצמי...
זמן יותר טוב מחג ארוך וחדגוני כל-כך לא אמצא...