המסע שלי

אני חזקה (?) חלק שני

החלק הראשון: http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=322568&blog_id=43294


הוא רץ מהר ונכנס לג'יפ, החל לנסוע במהירות לעבר קטע גדר 42, הוא עלה על הכביש העוקף ליד גדר 38 ונסע במהירות, למרות שהניח שמה שהקפיץ את האזעקה זה ממילא חיה, הוא התייחס למקרה במלוא הרצינות ופעל על פי ההוראות, הוא עצר בקטע גדר 40 והחליט להמשיך ברגל, הוא לקח את הנשק, טען מחסנית, דרך, הפעיל את הפנס המובנה והחל ללכת. הוא הלך במקביל לגדר וסרק אותה דרך כוונת הנשק בעזרת הפנס, הוא עבר לסרוק את קטע גדר 41, הוא המשיך לסרוק, לא מזיז את העין מכוונת הנשק, הוא עבר לקטע גדר 42, הוא סרק את החלק העליון לסימני פריצה או חיתוך והוריד את הכוונת לעבר האדמה, פתאום הכוונת התמלאה בגוף אדם, לבו הלם בפראות והוא מיד החל לבצע נוהל מעצר חשוד, הוא אמר "עצור והזדהה!", הוא חיכה לתשובה שנייה ואז הבין שזה חסר טעם, הוא הוריד את הנשק והסתכל בגוף על הרצפה, הוא הבין שזאת אישה ולרגע קטן עמד והתפעל ממנה, מתרשם מקימוריה, ואז הוא הבחין בדם, בשריטות על הידיים שלה, בחתכים שעל רגליה, למגפיים שלה שהיו קרועות, היא הייתה מקופלת בתנוחת עובר ולא זזה, ורק אז מוחו עיכל את מה שקורה. "מה אתה עושה?!" הוא צעק לעצמו "היא צריכה עזרה". הוא רץ לעבר השער הקרוב, מקיש במהירות את הקוד הסודי חזר אל הג'יפ ועבר את השער עם הג'יפ הוא נסע כמה מטרים ונעצר קרוב לגופת האישה.

הוא יצא מהר ושם לב שבאור פנסי הרכב הוא מבחין גם בסימנים כחולים ובזה שכתף אחת שלה נפוחה בצורה חשודה. הוא לא ידע מה עבר עליה, אבל ידע שכבר החליט בלבו לעזור לה. הוא רכן לידה על הברכיים רצה לבדוק לה הכרה כמו שלמד, אבל הוא תמיד נרתע ממגע עם נשים, הוא קירב אצבע אל העורף שלה והיסס לשנייה, לבסוף הצליח ברגע של אומץ להניח את האצבע על עורפה, הוא הציץ בשעונו ומדד 15 שניות תוך שהוא סופר את דפיקות לבה, וכל מה שהצליח לחשוב באותו זמן, זה שהוא רוצה שה15 שניות ייגמרו והוא יוכל להוריד את האצבע שלו. הוא סיים למדוד והסיק שהדופק שלה תקין. הוא הכין את עצמו להרים אותה ונשם נשימה עמוקה, אזר אומץ והשחיל את ידיו מתחתיה, ידיו היו מתוחות והוא הרים אותה כמו מלגזה, היא הייתה קרה מה שהוסיף עוד צמרמורות במורד גבו. הוא נשא אותה אל הג'יפ והניח אותה במושב האחורי. הוא מצא שמיכה שנפלה בין הכיסאות וכיסה אותה. הוא סגר את דלת הג'יפ והרגיש צמרמורות חוזרות ונשנות איפה שגופה נגע בידיו. הוא חזר אל הג'יפ ונהג חזרה. "עזרה!" הוא חשב "אני אשיג לך עזרה".

הוא פתח את הדלת בעזרת הקורא שסרק את עינו בעט בדלת הכבדה עם הרגל ונכנס, נושא אותה כמו מלגזה שוב. הוא ניגש אל הספה והניח אותה בעדינות. הוא הסתובב מהר אל הטלפון, ואז סובב שוב את ראשו וראה אותה מוטלת חשופה על הספה, מבטו השתהה לרגע על שדיה, ועבר למפשעתה, אבל התעשת במהירות. הוא חזר אליה במהירות והניח כרית קטנה מתחת לראשה, וכיסה אותה בשמיכת צמר גדולה, הוא וידא שהיא עטופה היטב מכל הצדדים ורק אז ניגש אל הטלפון. לפני שהרים את השפופרת הסגולה היסס במעט, הוא ידע כמה הפעלת הטלפון הזה הוא לא עניין שבשגרה. הוא ראה את המדבקות "להפעיל רק במקרה חירום" והחל לנתח האם זה מקרה חרום, מהר מאוד הוא ניער את ראשו "בטח שזה מקרה חרום" מלמל לעצמו. והרים את השפורפרת.
מיד נשמע צליל חיוג ואחרי צליל אחד ענו בצד השני: "מוקד!"
"שלום כאן בעל תחנה 6624 מס אישי 2248128" הוא אמר בהתנשמות מהירה "מבקש סיוע רפואי דחוף".
"מה קרה, בעל התחנה?" אמרה המוקדנית ביובש.
"אזעקת גדר הופעלה, ומצאתי אישה כבת 25 מוטלת לבדה ליד הגדר, פצועה מאוד ונראה לי שהיא שברה גם את היד" הוא אמר במהירות, משתדל לא לבלוע מילים.
"בעל התחנה, האם נפגעת?" המוקדנית אמרה כאילו הקריאה מתסריט.
"לא, אבל האישה..." ניסה להמשיך.
"בעל התחנה מצבך הגופני טוב?" המשיכה המוקדנית מבלי להקשיב.
"כן, מעולה, אבל..."
"בעל התחנה, מצבך המנטאלי תקין?" שאלה שוב.
"את לא מבינה! לא מדובר בי! יש פה אישה..."
"ענה על השאלה" המוקדנית קטעה אותו בכעס.
"אני בסדר גמור" אמר והוסיף "אבל יש פה אישה..."
"האם הסוד עדיין שמור?" אמרה ברצינות המוקדנית.
"כן, אבל שנייה אחת, אולי תפסיקי להקריא מהנהלים ותקשיבי..."
"בעל התחנה" קטעה אותו שוב "הנהלים לא מאפשרים לנו לסכן את מיקומך ומיקום התחנה אלא אם ורק אם לבעל התחנה נשקפת סכנה ממשית."
"אבל יש פה חיים בסכנה!" צעק לטלפון מרגיש את פניו סמוקים מהזעם.
"בעל התחנה, האם אתה מזהה את ערכת העזרה הראשונה המורחבת?"
"כן אני יודע איפה היא" אמר ופזל את החדר בו היא נמצאת.
"רות סוף בעל התחנה"
ניתוק.

"סעעמק!" הוא צעק, וטרק את הטלפון בחוזקה.
הוא חזר אל הספה והסתכל עליה מרחוק, שומר מרחק, מודאג מגורלה. והחליט: "אני אעזור לה, ויהי מה!".
הוא הלך אל חדר האספקה ולקח את חבילת העזרה הראשונה, היא הייתה מאוד כבדה, אז הוא גרר אותה על הרצפה בעזרת הרצועה. הוא פתח את החבילה ונרגע כשראה את אספקת הכפפות החד פעמיות, הוא עטה כפפות והרגיש הרבה יותר בנוח. היו בערכה המון מדריכים לטיפול, והוא החל לעקוב אחרי אחד. הוא רצה למדוד לה סימנים חיוניים שוב, וכשהפשיל את השמיכה על מנת למדוד לה דופק שוב דרך העורף נחשפו שדיה בטעות, הוא נלחץ וכיסה אותה מלבד לפניה. הוא מדד לה סימנים חיוניים ורשם את הכל על דף. הוא מדד לה לחץ דם, דופק ומהירות נשימה, כל הסימנים היו תקינים.

הוא מצא עוד מדריך שדיבר על התייבשות וטיפול בו, אבל קודם הוא היה צריך לבדוק אם יש התייבשות. למורת רוחו הדרכים לזיהוי היו ראש כואב צבע השתן ויובש בשפתיים. מכיוון שהיא הייתה מחוסרת הכרה, הניח שהוא צריך להרגיש את השפתיים שלה, הוא מישש את השפתיים שלה בעזרת הכפפות והבין שזה חסר טעם. הוא הפשיל כפפה אחת וקירב את אצבעו אל שפתיה, ברגע האחרון משך את ידו בחשש, אבל שוב הדאגה לגורלה הייתה גדולה מבושתו כלפיה הוא נגע באצבעו בשפתיה ורעד שוב, הוא החליק את האצבע על שפתה התחתונה ועבר לעליונה, לרגע לא שם לב והמשיך ללטף את השפתיים שלה, ואז תפס את עצמו שוב וחזר אל המדריך להתייבשות. הוא הבין שהיא מיובשת ושהוא נדרש להחדיר לה עירוי. הוא פחד מזה אבל המדריך הסביר בפרוטרוט איך עושים את זה. הוא החל לרעוד בעודו מוציא את כל הציוד הנדרש, כולל המחט המיוחדת שמספקת אינדיקציה האם המחט הוכנסה למקום הנכון, וכולל שקית עירוי וצינור. הוא קרא את המדריך פעמיים עד שהבין. הוא חשף יד אחת שלה, מנסה בכל כוחו לא לחשוף שד שוב.
הוא הוציא את המחט מהאריזה, חיטא את המקום ונשם נשימה עמוקה. הוא הניח את קצה המחט על עורה והבין שהוא רועד. הוא אזר עוד אומץ והחדיר את המחט רואה איך הוא עובר את שכבת העור ועורה חוזר למצבו הרגיל מיד כשהמחט בתוכה, הוא חיכה לסימן שפגע בוריד, דם שעולה במעלה המחט השקופה, אבל הסימן לא הגיע. הוא שלף את המחט והתכונן לניסיון שני נשם נשימה עמוקה הידק את אחיזתו במחט והחדיר אותה שוב, גם הפעם לא עלה דם. הוא הוציא את המחט פעם נוספת והידק את אחיזתו כל-כך עד שפרקי ידיו הלבינו. הוא עצר את נשמתו והחדיר את המחט שוב, הוא חיכה שנייה ארוכה מאוד, ואז התפשט צבע אדום במחט, הוא שחרר את האויר מריאותיו, ומיהר לחבר את הצינור, הוא תלה את השקית על הנברשת מעליה וצפה בטיפות קטנות של מים עושות את דרכן אל הורידים שלה.

הוא לא מצא עוד פעולות במדריכים, אז הוא התיישב בכיסא מול הספה ופשוט התסכל עליה, בוחן את תווי פניה, מעלה השערות על מה קרה לה. הוא נאנח בכבדות ומוחו החל לעכל את אירועי השעות האחרונות, הוא נזכר איך ליטף לה את השפתיים, והצטמרר מעט.
בלי להרגיש גופו נאסף לשינה טרופה ומלאת חלומות על נשים עירומות, ופצעים מדממים. הוא התעורר ונדרם לסירוגין בכל פעם שהרגיש שהיא מתעוררת. פעם אחת אוזניו קלטו תזוזה ודאית, הוא ניתר מהכיסא שלו מוכן לכל דבר, רק רצה לטפל, בה להציל אותה הוא הסתכל על עיניה מצפה שהיא תתעורר אבל היא רק שינתה תנוחה והתקפלה על הספה לתנוחת עובר מושכת קצת את השמיכה לעבר פניה. הוא התיישב כשהבין שהיא חזרה לישון, והבין שהוא כבר לא עייף, הוא הלך להתקלח.

בזמן שהוא התקלח היא חלמה, חלמה איך היא פגשה אותו, על כמה הוקסמה מכוחו, היא נזכרה איך ראתה אותו לראשונה, היא הזמינה שוט עם הגרושים האחרונים שנשארו לה היא בהתה בכוס שהגישו לה, והבינה שהיא הולכת לשתות את כל הרכוש שיש לה בעולם הזה, מלבד בגדיה. הוא נכנס, גבוה, מרשים כהרגלו הייתה אפילו הרגשה שהמוזיקה השתנתה כשהוא נכנס ומשום מה, בין כל הבנות שקפצו עליו, כי ידעו מה הוא שווה, הוא שם עין דווקא עליה.

הוא יצא מהמקלחת ומיהר את הספה, לצערו ראה שהיא עוד ישנה, הוא בדק את שקית העירוי וראה את הטיפות ממשיכות לזלוג. פתאום הוא הבין שאם היא תישאר פה הוא יצטרך ציוד בשבילה. הוא החל לחשוש שהיא לא תוכל לשהות איתו הרבה זמן מכיוון שאספקת הציוד שלו מוגבלת במיוחד במקום כה מבודד. לפתע הוא נזכר במערכת ההזמנה הממוחשבת, היא מאפשרת לו להזמין ציוד שחסר פתאום, בשביל שלא יגלו את מיקומו המערכת מממוחשבת על כל צדדיה. הוא מזמין מהמחשב שלו, וההזמנה מופצת ישירות לספקים הרלוונטיים, המוצרים מגיעים באריזות אטומות לבסיס הראשי, ומשם נשלחות למיקום, וכל זה נעשה בצורה ממוחשבת כדי שלא יגלו את מיקומו, לכן הוא יכול להזמין מה שהוא ירצה ואיש לא ידע. הוא הזמין ציוד רפואי, שקיות עירוי, תוספת אוכל ובגדי נשים אחרי שהעריך את מידתה, הוא הזמין גם כל מיני מוצרי הגיינה לנשים מכיוון שלא ידע מה היא צריכה, וגם גרביים ונעליים.

ההזמנה לקחה לו כמעט את כל היום, בסוף היום הוא הכין לעצמו אוכל והתיישב ליד הספה לאכול, משגיח עליה, מגונן עליה. הוא שוב נרדם בלי לשים לב, ושוב חלם חלומות טרופים, הוא התעורר בכל פעם שחשב ששמע אותה זזה, כשבאמת זזה, הוא ניעור ושם לב שהיא רק שינתה תנוחה שוב הפעם פניה לכיוון הספה. הוא חזר לישון.
השעון שלו צילצל, הוא התעורר קם מהכיסא, נמתח קצת. ואז שמע אותה זזה שוב. הוא הסתכל עליה מהר.

היא פתחה עיניים.

המשך יבוא...

*סיפור זה בדוי ועל כן הוא לא אמיתי*