המסע שלי

מחסום כתיבה
תקוע. מנסה לכתוב, רוצה לכתוב, אבל פשוט לא יוצא.
בכל פעם שאני מנסה לזקק מחשבת כתיבה, המשך של סיפור, מוחי בורח למקומות אחרים.
מחסום כתיבה זה מבאס, ועוד אחד כזה ארוך, אולי לכתוב על מחסום כתיבה ישחרר את מחסום הכתיבה....
אני נרדם פתאום, חולם על נשיקה, על אצבע קוראת לי להתקרב בסקסיות.
אני חושב עליה, אבל לא הרבה.
אני מרגיש כבר יותר חזק, יודע מתי לצאת ממשהו שעושה לי רע.
נכון היא לא התכוונה להזיק, נכון, היא בסדר גמור מאוד, אבל השקעתי בה יותר מדי אנרגיות באותה תקופה, והיא סגרה את זה בצורה סבירה יחסית.
אני לא חושב שהייתי אינרסנט, אלא שהייתי נאמן לעצמי, הבנתי מה אני רוצה, והצלחתי לקחת את המושכות על קשר מסויים, שזה דבר נדיר לכשעצמו.
מילים סובבות סביב ראשי, ומוחי בורח ונודד למקומות אחרים.
מחסום כתיבה זה רע, ברור לי שאין לי קהל קוראים נאמן שמחכה למוצא מקלדתי, אבל אני ממש רוצה לעדכן את הבלוג, אני רוצה שיראו את כתביי, שיקראו אותי, ושיגיבו לסיפוריי, אוקיי נכון, אני רוצה תשומת לב, אבל כולנו צריכים את זה, יש כאלה שמבקשים תשומת לב בזה שהם מפרסמים סיפורים או כותבים מחשבות, ויש כאלה שרוצים שילקקו להם את הרגליים.
אה! אני תקוע, לא מצליח להישאר באותו נושא למשך 2 משפטים...
טוב לי יותר, אני מסתגל למצב החדש. מקום חדש אותם אנשים, אני חוזר לערכים שאולי קצת נחלשו, אני חייב לחזק את יכולת הלימוד שלי...

לעזאזל, קטע נוראי, לא אומר לאף אחד כלום...
טוב, גם את זה אפשר לכתוב בתגובה, ששום דבר שכתבתי לא מובן...