המסע שלי

והנה עוד סיפור מהמגירה מתקופת המכינה,

הטילו עלינו מטלת כתיבה יוצרת, לכתוב על עולם ללא קול, זה מה שנשא פרי עטי, או מקלדתי...


הוא הביט מבעד לחלון וראה איך אשתו יולדת את בנו בכורו, המיילדת והאחיות מתרוצצות סביבה כותבות לה מסרים מרגיעים והוראות, הוא ראה את הכול גם דרך המסך שלו, ואז הופיע המסר, "מזל טוב, נולד לך בן... ", דמעה נצנצה בעיניו והוא כתב לה מסרים אוהבים, והיא לפני שנתנה לסמים המרגיעים להרדים אותה כתבה "אל תסיר ממנו את העיניים" היא הסתכלה אליו לחלון והוא הנהן, והיא צנחה לשינה רגועה כשחיוך על פניה.

הוא עקב אחרי התינוק כשלקחו אותו לחדר הרועשים בו התינוקות שלא עברו השתקה בוכים, החלון והחדר כולו היה אטום לקולותיהם והרופאים הזדרזו להעביר את התינוקות השתקה, הוא צפה איך הרופאים מכניסים לתינוקות את המשתיק, אפילו לרגע אחד לא הסיר את עיניו מבנו וכשסוף סוף באה אחות והרימה את הולד הקטן היא לקחה משתיק ועמדה להכניס לתינוק לפה, ואז החריד פיצוץ עז את בית החולים ואחריו דממה דקה, מסכי החירום נדלקו והוראות נכתבו ע''י מנהל בית החולים, האזעקה הופעלה וכולם כתבו הוראות מבולבלות אחד לשני, האחות שהחזיקה את בנו הניחה אותו והלכה לטפל בפצועים, הוא החליט להיכנס לחדר הרועש והתעלם משלטי האזהרה "נא להשתמש באטמי אוזניים" נכנס בדלת בכוח וניגש ישר לבנו, מבלי שישים לב אוזניו החלו לכאוב, הוא שמע את קולות התינוקות הבוכים, ובגלל שלא היה רגיל לקולות בני אדם, נאלץ לסתום את אוזניו, הוא ניגש לבנו ושם לב שהוא שותק, "כנראה היא הספיקה להשתיק אותו" חשב, ונשא אותו במהרה לחדר הבא, חדר השותקים, שם הילדים כולם רגועים, שקט. האב חיפש מיטה פנויה והניח את בנו, הוא הסתכל בבנו וחייך עד שמנורה אדומה הבהבה על פרק כף ידו, הוא פתח את המסך שלו וראה, "מה אתה עושה פה?" ואחות קשוחה עומדת מאחוריו, "רק דאגתי לבן שלי" הוא כתב חזרה. האחות הובילה אותו לחדר הצפייה ובדרך שאל אותה מה קרה בבית החולים, היא כתבה חזרה שהיה פיצוץ של בלון גז אבל הסדר והשקט הושב על כנו. הוא המשיך לצפות בבנו עד ששוחררו בני הזוג לביתם.

הילד הלך ובגר, וכאשר הפך לבן 18 חנך את מערכת התקשורת לבוגרים, וכך נפתח לו אפשרויות שלא היו לו במערכת התקשורת הקודמת, הוריו עשו לו חגיגה וכתבו לו על המסך הגדול מזל טוב צבעוני במיוחד, אמו אפתה עוגה מיוחדת והם אכלו בתיאבון רב. הוא לא היה חריג כלפי חוץ, הנער כבר גבה וגידל שפם, ונחשב ליפה בקרב הבנות, רק פגם אחד היה לו, פגם פנימי שלא נראה כלפי חוץ, לא היה לו משתיק.
יום אחד הנער הסתכל מחוץ לחלון ובחורה יפה עברה ליד ביתו, היא לקחה את הכלב לטיול, במהירות הנער פתח את המסך והפעיל את תוכנת הזיהוי הפיראטית של חבר שלו, תוך שניות היה לו את הכתובת של הנערה ומעכשיו הוא יוכל לפצוח איתה בצ'ט מתי שרק ירצה. כל היום לא הפסיק לחשוב על הבחורה, הוא התפלל שהיא פנויה ובגילו. לפני השינה הוא הפעיל את המסך ויצר שיחה.
הוא כתב לה "שלום"
אחרי המתנה מורטת עצבים היא החזירה "שלום לך"
הוא כתב "אני מצטער על ההפרעה, פשוט עברת היום מול ביתי כשטיילת עם הכלב וראיתי אותך, וחשבתי אולי נתכתב"
"בשמחה" היא החזירה, והוסיפה אפילו סמיילי.
וכך התגלגלה ההתכתבות, והם דיברו שעות עד שהגיע מסר מאביו "זמן לישון"...

הוא שאל אם היא תרצה להמשיך לדבר והיא הסכימה. בפעם הראשונה מזה שמונה עשרה שנה, הנער הלך לישון כשחיוך מרוח על פניו.
השניים המשיכו לדבר ארוכות, בכל יום הם דיברו שעות, התברר לו שהיא פנויה וגדולה ממנו רק בחודשיים, בצעד אמיץ הם אפילו הפעילו מצלמות וראו אחד את השני. הנער שהרגיש קרוב אליה יותר מכל אחד אחר, הציע להיפגש, אבל היא החליטה שעוד לא הגיע הזמן, באותו יום הוא הסתובב טרוד וחסר מנוחה בבית, למחרת כשסיים את לימוד הבוקר, הוא קיבל ממנה מסר: "תפתח לי". הוא רץ לדלת וכשפתח היא עמדה מולו, מרוב התרגשות הוא חיבק אותה מבלי משים והיא נאספה אל זרועותיו.

הם התכתבו במשך שעות בביתו והביטו אחד לשני בעיניים בפעם הראשונה, לאט לאט הם הרגישו יותר קרובים והרגישו נוחות פיזית אחד עם השנייה, וישבו אחד ליד השנייה, אחרי הפסקה בצ'אט שאותה הוא ניצל לטבוע בתוך עיניה השחורות, התקבל המסר "נישקת פעם מישהי?"
"לא" הוא החזיר.
"היית רוצה לנשק אותי?" היא שאלה והרכינה ראש במבוכה.
במקום לכתוב כן, הוא הרים את סנטרה, הביט בעיניה והם הצמידו שפתיים, הוא כל-כך התרגש, הוא לא ידע את נפשו מרוב אושר, לבו פירפר בעוצמה ומוחו השתגע מכיף. הנשיקה התארכה ומרוב אקסטזה הוא פתאום השמיע קול "אממממממ".

מיד היא התנתקה ממנו ושלחה מסר מבוהל:
"מה זה היה לעזאזל?"
"על מה את מדברת?" הוא שאל נבוך, מפחד שאולי הוא לא נישק אותה נכון.
"הקול הזה שעשית!" היא החזירה במהירות.
"אה זה? כולם יכולים לעשות את זה!, שמעי" והוא השמיע את הקול פעם נוספת "אממממממ"
מרוב בהלה היא לא ידעה מה לעשות, היא כתבה משהו אבל לא שלחה, מתלבטת אם להגיד לו, מוחה אמר לה להגיד ולבה אמר שלא. היא הצביעה עליו בבעתה ושלחה את המסר "לא השתיקו אותך!!" היא קמה ויצאה בסערה מהבית. הוא החל לבכות, לא הבין מה הבעיה במה שהוא עשה, הוא ידע שהשמעת קולות נחשבה לגסות אבל לא ידע שאי אפשר לעשות זאת, הוא חיפש באינטרנט על השתקה וגילה שכל תינוק עובר השתקה ומשתילים לו מכשיר שחוסם את מיתרי הקול מלפעול. הוא בכה במיטתו על מר גורלו, והבין שהוא חריג, שאסור להשמיע קולות.

המנורה האדומה בשעונו הבהבה, הוא התפלל שזה היא שמנסה ליצור שיחה, אבל זה היה אלמוני שהחליט להכיר אותו, למרות שהוא לא היה במצברוח חברותי, הוא נענה לצ'אט, המסר הראשון שהופיע היה:
"אתה מסוגל להשמיע קולות? אם כן, אתה מיוחד, ואני יכול לעזור לך"