המסע שלי

{א} וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב: ... {ד} וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהוָה נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף יְהוָה מִיִּשְׂרָאֵל: ... {ו} וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: {ז} וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ: {ח} וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: {י} וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {יא} פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: ... וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי: {טו} וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזְבִּי בַת צוּר רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן הוּא:

ובכן זה הסיפור המוכר לרבים. על איך שבני ישראל ישבו ליד מדין ובנות מדין פיתו את בני ישראל בגלל שבלעם ידע שכך בני ישראל יפסידו במערכה... הסיפור על איך פנחס רצח את הזוג המזדווג מול אוהל מועד ומול כולם במכה אחת. אבל זה לא מה שבאמת קרה... בכלל לא...

**
הוא עמד מולה בחזה חשוף והיא גרגרה למולו, היא קמה אליו והעבירה יד על החזה השעיר קלות שלו, על הבטן השרירית שלו שכמו נוצרה רק כדי להאדיר אותו. היא הניחה ראשה על כתפו והסתכלה למעלה לעיניו, הוא מצידו אסף אותה לנשיקה מתוקה שנמשכה ונמשכה היא נכנסה לטירוף ונשכה את שפתו מתענגת על ההתפתלות שזה גרם לו, הוא הניח יד אחת על ישבנה וניסה להרים את החצאית שלה.
"חצוף קטן" היא אמרה בשובבות והחליקה לו מהאחיזה, היא ניגשה במהירות אל השידה ותוך כדי סיבוב חינני אספה את השוט בידה, את ההצלפה הראשונה הוא לא ציפה, אבל את ההתרגשות והאנדרלנין שליוו אותה הוא ציפה. הוא תלה בה עיניים גדולות וקצת מבקשות. והיא מצידה הצביעה למטה, הוא הבין אותה וירד על ברכיו. היא ניגשה לעמוד לידו ונהנתה לראות אותו מסתכל עליה מלמטה, היא ליטפה את פניו עם יד אחת כדי להסיח את דעתו, ועם השנייה הצליפה שנית. על פי איך שעיניו קפצו היא קיבלה דחף להמשיך. היא המשיכה לטייל עם יד אחת על פניו וראשו, ראתה איך הוא מתמכר אליה על היחס שלה, והצליפה בפתאומיות עם השנייה. היא נעצרה עם הראשונה ליד שפתיו, ופשוט חדרה לו לפה, הוא הופתע אבל מהר עצם עיניו וליקק לה את הידיים, הוא אפילו הגדיל לעשות וליקק אצבעות אחרות.
כל המצב הדליק אותה וגרם לה לרטיבות, היא הזיזה קצת את תחתוניה, לקחה אחת מידיו, בררה שתי אצבעות ופשוט כיוונה אותו לכוס שלה, הוא הבין מה לעשות והוא עשה זאת טוב. היא עצמה את העיניים והתענגה, היא הרגישה אותו יוצא ונכנס ממנה והתחילה להניע את האגן שלה לפי תנועותיו. בדיוק כשהרגישה את זה מגיע היא שמעה דפיקה, רחוקה, ופתאום הכל התחיל להטשטש, התנועה שלו בתוכה הפכה לרחוקה, היא כבר לא הרגישה את שיערו ולאט לאט התמונה הלכה וקטנה עד שהוא, החדר והשוט נעלמו.
היא פתחה עיניים והזדקפה בבהלה, מעכלת את שאירע המציאות מכה בה בפנים, פתאום היא שומעת דפיקות, והיא מרגישה איך התמונה בזיכרון שלה הולכת ונעלמת, היא הרגישה רטיבות בין רגליה, וקצת נבהלה שזה לא יהיה אביה בדלת, היא ניערה את ראשה כדי להיפטר משאריות החלום בתודעה ומהר הצטערה שלא התאמצה לזכור יותר. הדפיקות בדלת נעשו רועשות יותר והיא קמה והסתדרה מהר, היא הרגישה שזה אבא שלה, ולא רצתה שיראה אותה ככה, היא סידרה את החלוק ושלה וקיוותה שלא רואים את הרטיבות בין רגליה. היא אמרה בחשש "כן" ספק שואלת.
לחדר נכנסה מרי, השפחה העברייה שלה, ואמרה "כזבי, ראש האומות קורא לך לחדרו."
כזבי שחררה אויר מריאותיה וסימנה למרי להיכנס ולסגור את הדלת. היא סגרה את הדלת וכזבי אמרה "עכשיו את מוכנה לדבר נורמאלי?".
"אבא שלך קורא לך" מרי השיבה וקדה קידה קלה לשם הנימוס.
"די כבר עם כל השטויות האלה" אמרה כזבי וחזרה לשבת על המיטה "את יודעת שאת לא צריכה לדבר ככה"
"כשאנחנו לא לבד אני כן..." החזירה מרי ונעלבה קצת "את יודעת מה יעשו לי אם ישמעו שהשפחה העברית האחרונה מדברת כך לנסיכת אומות מדין".
"שטויות, את הרבה יותר בשבילי מסתם שפחה, את זה שאת אחת החברות הקרובות אליי כולם יודעים, ודברים כמו מה שקרה אתמול הם בכלל לא יודעים" היא חייכה חיוך ממזרי וליטפה את הישבן של מרי. בדיוק איפה שהיכתה כל-כך הרבה פעמים. לפי הקפיצה והקו האדום מאמש היא ידעה כמה הצליחה לדייק עם מכות השוט שלה.
מרי קצת נסחפה עם התחושה אך התעשתה מהר, "אה, אבא שלך!"
"כן נכון" אמרה כזבי "תעזרי לי להתארגן, בעצם תקראי לצוות המלבישות..."
"מיד נסיכתי" אמרה מרי וכיוונה לצאת.
"רגע!" אמרה בבלבול כזבי. "בואי שנייה" כזבי נעמדה ופתחה ידיים לחיבוק.
מרי נכנסה לחיבוק ברצון ואז כזבי אמרה, "קמתי מאוד לחוצה היום, תרגישי" היא לקחה את היד של מרי וכיוונה אותה למפשעתה, מרי החליקה את ידה מתחת לתחתוניה והרגישה את שאריות הרטיבות, ומיד הסתכלה לעיניה של כזבי.
"אני מאמינה שאת יכולה לשחרר אותי קצת, נכון? אני מחפשת משהו מהיר"
מרי נמתחה על קצות אצבעותיה כדי להגיע לאוזנה ואמרה בלחש וגרגור "כן נסיכתי".
בבת אחת היא החדירה את היד שלה לתוך הנסיכה, הנסיכה הגיבה בעוד רטיבות ובפתיחת פיה מעונג, השפחה כיוונה את ידה בדיוק למקומות שהכירה וידעה כבר טוב, והתחילה להניע את היד שלה, הנסיכה רק הידקה את החיבוק שלה והצמידה את השפחה כאילו ביקשה להתמזג איתה ביחד. היא הרגישה את הירכיים שלה רועדות מהתנועות המהירות של השפחה, הרגישה את התחת שלה רועד, וממש מהר הרגישה איך היא מתכווצת על ידה של השפחה, גומרת עליה. תוך כדי היד שלה מצאה בצמתה של השפחה ואוטומטית משכה בה, ראשה של השפחה התרומם ונמתח אך היא לא הפסיקה בתנועותיה המהירות עד שהנסיכה גמרה בוודאות. כשהן התנשמו והאחיזה בצמה השתחררה, השפחה נתנה עוד דחיפה אחת כלפי מעלה, ונהנתה לראות את הנסיכה קופצת.
"די" אמרה כזבי. "אל תשכחי מי הנסיכה ומי השפחה".
"לא שכחתי" אמרה מרי ונישקה את כזבי.
"עכשיו כשאני רגועה הרבה יותר, תקראי למלבישות שלי."

כמה שעות לאחר מכן התייצבה כזבי אצל אביה, צור ראש אומות מדין, היא הייתה לבושה במיטב בגדיה ושמלותיה, כראוי להופעה לפניו.
ליד אביה ישב בלעם, הנביא שמלך מדין, בלק, שכר כדי לקלל את בני ישראל, ברגע שבלעם ראה אותה עיניו נעצמו כמו ללא שליטה ובגופו עבר רעד. כשהרעד הפסיק אמר אביה "בלעם, האם תוכל לומר לנו מה התנבאת על ביתי?" ותלה בו מבט מקווה אך בלעם אמר "ישנן נבואות שלא הגיעו אליי כדי להיאמר בקול"
אביה התייאש וניגש לעניין "כזבי, את יודעת מה המצב המדיני, המלחמה עם בני ישראל בפתח והאמת שאנו צפויים להפסיד, השיחות עם בני ישראל שהתחלנו לקיים לפני 3 שנים התפוצצו, את זוכרת את הפגישה בגבול כנען?" שאל אותה בקול מתוק ששמר רק לביתו.
"כן אבא" כזבי גייסה את הקול הכי נשי שלה "אני זוכרת שישבנו עם 12 נציגים מבני ישראל, אחד לכל שבט" פתאום היא הבינה הכל, היא נזכרה בפגישה ההיא, וראתה פתאום את זה שהיא חלמה עליו, הוא נכח שם, הוא היה ראש אחד השבטים.
קולו של אביה חילץ אותה ממחשבותיה "בלעם הבין שאם הגברים של בני ישראל יזנו אחרי בנות מדין האל של בני ישראל יכעס עליהם וייתן בהם מגיפה, את מבינה האל שלהם..." קולו התערפל במחשבותיה והיא חוותה פלאשבקים מהחלום שלה, ההרגשה של החזה המוצק שלו "...ההגנה של האל שלהם חייבת..." ההצלפה הראשונה "...אנחנו צריכים בנות מדין יפות..." איך שהוא מוצץ לה את האצבעות "...ניקח לך את המשרתות היפות..." ההצלפה השנייה "...ויפתו את בני ישראל, מה את אומרת?" היא נזרקה למציאות בפעם השנייה, ושוב הייתה חייבת להגיב מהר, היא שילבה רגליים בחן, ואמרה מידית "אני אלך."
פתאום השתרר שקט באולם המשרתים והיועצים התלחששו מסביב, וצור אמר "שכולם יצאו חוץ מבתי ובלעם".

כשהאולם התפנה פנה אליה אביה ושאל "את רצינית?"
"למה לא" השיבה מתשובות שהכינה כשכולם יצאו "תחשוב על זה, כולם קוראים לי האישה היפה במדין, וזה ישלח מסר חזק, שאנחנו לא שולחים סתם משרתות אלא גם בנות אצולה" למרות מה שאמרה, כל מה שהיא יכלה לחשוב עליו זה רק לראות אותו, רק להרגיש אותו, רק לזיין לו את הצורה.
"אבל את הבת שלי" אמר אביה בטון מגונן.
"אני יודעת, אבל אם זה מה שצריך לעשות למען מדיין, זה מה שאעשה."
"כבוד הנביא בלעם, " פנה אליו אביה "מה אתה חושב? מה הנבואות אומרות לך?"
בלעם חשב ארוכות, הוא ראה שוב את המוות, את החורבן, אבל גם את האהבה והתשוקה ואמר "כזבי צריכה ללכת, זה יעשה טוב למדין".

המשך יבוא...

**הסיפור הנ"ל דמיוני ועל כן לא אמיתי**