נצמדנו
אני לא ער, אבל אני לא ישן, העייפות מושכת אותי בקורים מתוקים למטה והמודעות מחזיקה אותי למעלה בערנות, עם הקורים המתוקים גם עולות מחשבות צלולות מאוד, כמו כמה שקט עכשיו פתאום בניגוד לכל הרעש של ארוחת ערב שבת, איך שהיא השתלבה מעולה עם המשפחה שלי, איך הם צחקו מהבדיחות שלה ואיך שהאחיינים שלי קפצו עליה, איך שהיא הלכה להשכיב אותם לישון והשיחות העמוקות שהיא הצליחה לשרוד עם אבא שלי.
לרגע הערנות קופצת ועיני מרפרפות להיפתח ואני נזכר שאני יושב על הספה בסלון מתכוון לקרוא משהו אבל מוצא שהספר על הרצפה סגור, אני רואה שהשעון שבת כיבה את האורות והאור היחיד אלה הנרות שבת המרצדים שמחזיקים מעמד.
הבהוב הנרות והשקט עשה את שלו, החלטתי לתת לעצמי להיסחף לתוך השינה, נשכבתי על הספה והקורים המתוקים קיבלו את השליטה ולקחו אותי איתם למטה, כעבור דקה או שעה או בכלל יממה, אני מרגיש משהו מצטרף אליי לספה, וחוש הריח שחזר למודעות גם הוא קלט מהר מאוד שזה לא הכלב אלא היא, היא נשכבה על הספה איתי מתאימה את גופה לגופי בכפיות, השיער שלה ממש מתחת לאפי והריח שלה ממלא אותי, אני מנשק לה את השיער, פותח את העיניים וסורק את הסלון לוודא שכולם באמת ישנים ואז אומר לה "מה מלכתי?".
היא מזיזה קלות את הראש למעלה ואומרת "לא מלכתי, לא עכשיו", אני מהנהן והיא לוקחת את ידי הרפויות ומתעטפת בהם, חושי מתערפלים שוב לעייפות ואז היא זזה ואומרת "זה לא מספיק" אני חוזר לערנות ומעורר את שאר הגוף.
היא מסתובבת אליי והאפים שלנו נוגעים אחד בשני, היא מלטפת את פניי ואומרת בלחש "אתה כזה חתיך..." היא מחייכת את החיוך שלה שמתעצם מאור הנרות, ואני נושק לה קלות, היא משפילה מבט וניכר שהיא חושבת מחשבה עמוקה. אני מעביר יד בשיערה ושואל בלחש "מה?"
"אני אוהבת אותך" היא אמרה בפשטות ואני חיבקתי אותה חזק בתגובה, ולחשתי "גם אני חמודה שלי" היא התמכרה ואיבדה את עצמה בחיבוק ואז הסתכלה לי בעיניים שוב ואמרה, "אני רוצה להיצמד אליך" יישרתי את הגוף שלי והיא אחרי, כך שכמה שיותר חלקים או איברים נוגעים אחד בשני, חיבקתי אותה חזק ופשוט נשמנו, ואז היא אומרת מתוך החיבוק "זה לא מספיק, עוד"
אני מחזק את החיבוק ומרגיש שלא אוכל להחזיק כך עוד, היא מתפתלת כדי להיחלץ מהחיבוק ואני מרפה, פתאום היא לוקחת את הראש אחורה כדי לראות אותי טוב יותר, ואני מבחין שהיא בוכה, פניה מלאות דמעות, אני נלחץ ושואל "מה קורה לך?" עוד דמעה זולגת והיא אומרת "אני רוצה להיצמד אליך" היא אומרת שוב בקול מבולבל ומתחילה להוריד את הסווטשרט והטרנינג ששייכים בכלל לי ונשארת ערומה, בכל הזמן הזה היא מסתכלת לי בעיניים ואני אובד עצות מחפש במוחי דרך לרצות אותה, רק להרגיע את ההיסטריה והבכי.
היא מסיימת להתפשט ופונה לטפל בי, שנינו ערומים על הספה והיא שואלת "אתה רוצה להיצמד אליי?" "בטח" אני עונה, והיא מדביקה את גופה לגופי, ואני מתחיל להישרף מהחום שלה, לעולם לא הרגשתי את זה ככה, היא פשוט חיבקה אותי בחוזקה ואני מחבק אותה, הרגליים שלנו מתערבבים ביניהם ואני נשרף, אני מרגיש שהחום שלה גדול מנשוא, ומרגיש כאילו כל גופי מפתח כוויות.
עורי פתאום נהיה נוקשה ומחוספס, אני מרגיש שהיא חייבת להפסיק להיצמד אליי או שאמות, והיא רק לוחשת בדמעות "זה לא מספיק", החלק היחיד שלא נשרף בי זה הפנים שנרטבו מהדמעות שלה, היא בהיסטריה שלה "תיצמד אליי" ואני כבר מתחיל להתפורר מחום, גופי הופך לאפר ואבק.
היא מחברת אותי גרגר גרגר עם הנשיקות שלה ומאחדת אותי פרור פרור בנשימות שלה, וכשהיא מסיימת להרכיב אותי, היא אומרת "אני אוהבת אותך" ואני שכבר נבהלתי מהסיטואציה רק חיבקתי אותה ואמרתי "גם אני" היא פתאום משתחררת קצת ממני, מרחיקה את הראש שוב, ואומרת "אתה כל-כך יפה שבא לי לבכות". "די" אני אומר "את בוכה גם ככה, ואני לא מבין למה".
"כי אני רוצה אותך" היא מחזירה לי ומוצאת תנוחה שיותר חלקים בי נוגעים בה, "אני רוצה להיצמד אליך כדי שנהפוך לאחד, אני רוצה להיות חלק ממך ורוצה שתהיה חלק ממני" היא התחילה לבכות שוב, ואני מנגב לה את הדמעות ומנשק, מחבק אותה כמה שיותר ומשתדל שלא להישרף שוב.
אני מנשק אותה שוב ושוב, רואה שהיא מתמכרת לשפתיי על פניה וכפות ידיה, אני מאט את הקצב ומרגיש את נשימתה נרגעת, את ההיסטריה יורדת ואני מרגיש שהקורים המתוקים גם נותנים את עבודתם עליה, אני מאט את הקצב אף יותר ומאריך את הזמן בין נשיקה לנשיקה, עיניה מתערפלות ואני מעביר יד מרפרפת וסוגר לה אותם, היא ישנה סוף סוף.
אני כבר הייתי ערני, נחלצתי מהאחיזה שלה, ותפסתי את גופה העירום והשברירי והרמתי, היא נצמדה אליי גם בידיים וכשהנחתי אותה על המיטה היא הייתה חסרת מנוחה עד שנכנסתי למיטה, אני מסתכל על פניה הישנות ומנשק שובל של דמעה אחרונה לאותו ערב, ומנסה להבין מה היה אותו פרץ אהבה. מאחוריה ריצוד הנרות מהסלון נכנס לחדר ולאט לאט דועך עד לחושך מוחלט.