היום שלי התחיל בזה שקמתי, מוקדם מדי מאוד מוקדם, אני ברגילה ואיכשהו קמתי ב7 כשאני אמור לקום רק ב9 אבל נו טוב, אני כבר רגיל לזה, קצין לא ישן יותר מ7 שעות ,זה בזבוז... (אני לא באמת מאמין בזה)
יצאתי לרופאת שיניים שלמורת רוחם של כולם שוב לא מצאה לי בעיות בשיניים, יש לי חסינות מוזרה לחורים, אני לא מנסה להבין את זה, סתם נהנה מכולם מקנאים.
אחרי הרופאת שיניים מתחיל החלק המעניין.
בדרך אנחנו אמורים לעבור בצומת מסמיה, עוד כשיצאנו אמרתי לאבא שלי "אין מצב אני לא אוכל אצל ורדה היום" 'פונדק ורדה' זה מסעדת פועלים בצומת מסמיה, מסעדה טובה, טעימה בטירוף, בקשר לבריאות, אל תשאלו כי לא נראה לי תמצאו תשובות טובות, כמובן שירדתי אצל ורדה. כשנכנסתי ראשי ישר הביט לעבר המקום הקבוע שלי ונוכחתי לדעת שהוא פנוי, מיד ניגשה אליי המלצרית המוכרת ושאלה "מה שלומך, מזמן לא ראינו אותך, מה אתה עושה עכשיו?" אני כנראה מסמיק מהזיהוי ועונה "בדיוק סיימתי קורס קצינים אז יש לי קצת חופש", היא מחייכת ועונה "כל-הכבוד! אז למה הכי התגעגעת?" ולמרות שהיה לי ויכוח עם עצמי האם ללכת על סגנון של ארוחת בוקר או צהריים (השעה הייתה 11) עניתי באינסטינקטיביות "פופאי, בצלחת" היא התרחקה במהירות ולמרות שלא החלטתי סופית הבנתי שזה תכל'ס מה שאני רוצה אז זרמתי איתה, נאנחתי לשנייה והוצאתי אויר, והתמלאתי זיכרונות.
הפעם הראשונה שהכרתי את 'פונדק ורדה' היה בתור ילד קטן, נכנסנו לשם בדרך חזרה מטיול (למרות שהבית שלי ממש לא רחוק משם) אבל נכנסנו לאכול צהריים בגלל שדוד שלי שלפניו עוד נסיעה של שעה רצה לאכול, מיד הוקסמתי מהאווירה בעיקר בגלל שבכל מקום תלויות תמונות צבאיות למיניהם כדוגמת מטוסים או טנקים ותותחים למיניהם, מכיוון שאצל ורדה מאוד אוהבים חיילים הם מחזירים אהבה והמון יחידות משאירים להם מזכרת בדוגמת תמונה או תג יחידה. ניגשנו להזמין ואני זוכר גם איך התלהבתי מזה שההזמנה מתבצעת על ידי צעקות, אתה רק מסיים להגיד "פופאי" וכבר נשמעת הצעקה "פופאי בפיתה עם הכל!" אני זוכר גם שהתפלאתי איך מי שבמטבח בכלל מצליח לעקוב אחרי שטף הצעקות אבל הכל מגיע בזמן. אני ובן דוד שלי הלכנו כדי לסקור את התמונות וקיפצנו מקיר לקיר, "יאוו תראה איזה טיל, יאוו תראה את הטנק" ומאז המקום נכנס לי ללב...
לא הפעם השנייה שנכנסתי לורדה אבל בהחלט הפעם המשמעותית ביותר, בתקופה של תחילת י"ב עד הגיוס הייתי מטופל אצל פסיכולוג, והקליניקה שלו הייתה ממש קרובה לורדה, ולכן לפעמים, לפני או אחרי הטיפול הייתי נכנס אליהם, לשבת לשתות קפה, לאכול צהריים או סתם להירגע, אם הייתי אחרי הטיפול הייתי יושב שם מרוקן ממחשבות ופשוט אוכל/שותה ומקשיב לרדיו חוזר לחיים האמתיים לאט לאט, ואם לפני הטיפול הייתי מרגיע את עצמי ובורח מהמחשבות, לפעמים רואה משהו במחשב הנייד, מכאן שהמקום הקבוע שלי הפך להיות השולחן ליד השקע, לפעמים כותב, ובתקופה שעוד לא פרצתי את האינטרנט בבית הייתי מוריד סרטי פורנו מהנקודת גישה שלהם.
בתקופה של המכינה שהמשכתי את הטיפול, כבר התייצבתי קבוע אצל ורדה, כל בוקר יום שלישי הייתי מגיע בטרמפ שהיה זורק אותי מוקדם מדי באזור ולכן הייתי נכנס ומזמין ארוחת בוקר מלאה שכוללת קפה סביר, ואת הפופאי המפורסם, שהוא חביתת ירק, מנת הדגל של המקום, זה היה רוטינה קבועה וטובה, במהלך התקופה הזאת כל-כך החמיא לי שהייתי נכנס וללא שום שאלות היו מגישים לי את המנה הקבועה שלי, מתוקף היותי סקרן, תמיד הקשבתי למה שקורה סביבי, העסק הוא עסק משפחתי קטן ולכן את כל ההתרחשויות המשפחתיות הרגשתי שם.
הייתי שם כמה ימים אחרי שהודיעו להם שנכדה של ורדה נעלם בים, אפילו לא מותיר למשפחה קבר לבכות עליו, ראיתי את העצבות שסבבה את המשפחה.
הייתי שם אחרי שאחת הנכדות הודיעה על אירוסיה לבחיר ליבה וראיתי איך השמחה מהולה עדיין בעצב.
הייתי שם ושמעתי את כל דיבורי החתונה עם ההתלבטויות על אולם דיג'יי וקייטרינג.
הייתי שם מסתבר יום אחרי החתונה (העסק חייב להמשיך) כשהכלה נכנסה וכולם עוד באופוריה עושים לה "קולולולו" ומדברים בפרוטרוט על החתונה, ממש הרגשתי שהייתי שם.
הייתי שם כמה ימים אחרי שמצאו את גופתו של הנכד וההקלה הורגשה, ברור שהיה עצב אבל התקווה למציאתו בריא ושלם נגוזה מזמן, לפחות יש קבר.
הייתי שם כשהנכדה נכנסה עם הבן שלה כזה חמוד ופצפון והסבתא התנפלה עליו בנשיקות וברכות לבורא עולם.
והם היו שם בשבילי, בלי לדעת, זה תמיד היה מקום מפלט בשבילי, השקט, האווירה הביתית והנעימה פשוט עשתה לי טוב, פעם נזקקתי ל"טיפול חירום" אני לא זוכר למה, בשעות הערב, כמובן שהטיפול היה טעון וכשיצאתי לא היה לי כוח לנסוע הביתה, אז בטבעיות נכנסתי לשם, הזמנתי תה, ושתיתי לאט, בכיתי וכתבתי, המלצריות כמובן נתנו לי את השקט שלי, וכשהיא אספה לי הכוס קפה (דווקא הנכדה היפה והצעירה) היא אמרה לי "אנחנו פה עד 20:00 בערב תשב כמה שאתה רוצה", זה כל-כך יפה וכל-כך נגע לליבי, בניגוד למסעדות שרומזות לך "אתה חופר.. תצא..."
מאז, כל רגילה שיש לי אני חוזר לשם, הייתי שם כשסיימתי את המכינה והייתי בהתרגשות להתחיל את החיים שלי כאדם חדש ללא השדים הרעים שהיו לי. הייתי שם כשסיימתי טירונות כשמילות השבועה עוד מהדהדות לי בראש, הייתי שם כשסיימתי את הקורס נרגש עדיין מההערכה הגבוה שקיבלתי מהמפקדים שלי ומהסיכה שהמ"מ שלי החליט להעניק דווקא לי, הייתי שם כשיצאתי להכנה לקורס קצינים, הייתי שם לפני שנכנסתי לבה"ד 1, הייתי שם אחרי בה"ד 1 והייתי שם עכשיו, אחרי שהכל הכל הסתיים. אני גם מבטיח להביא לשם את אהובתי פעם...
כשסיימתי אצל ורדה היום, נסעתי לספר, אמא שלי מסתפרת אצלו שנים ואני רק לפני שנה התחלתי לבקר אצלו והתאהבתי בו מיידית, הוא נחמד צוחק תמיד מדבר, ותמיד שיתפתי אותו בשלבים שעברתי, ואני ממש אוהב את איך שאני נראה כשאני יוצא מתחת ידו, אני לא יודע איך הסתדרתי פעם בלעדיו.
ליד הספר יש פלאפליה, קטנה וחמודה, מסוג "4 טעמים" מנהלת אותה מבוגרת אחת נחמדה, שמעתי על המקום מאמא של חבר שלי כשהיא סיפרה לנו שמכיוון שבעלת הבית לא יכלה לשלם עוד שללו לה את הכשרות למרות שהיא לא שינתה תפריט, האמא גם "ציוותה" על בני ביתה שלמרות שהם נוהגים לשמור כשרות, אצלה הם יאכלו. כעבור כמה ימים עברתי באזור והחלטתי להיכנס אליה לארוחה, לא כי הייתי רעב, בכלל לא, כי רציתי לתמוך.
היה לי יום הולדת במהלך הקורס קצינים ובדיוק היינו בטיול באזור ביתי, אבא שלי הציע (עם קצת דחיפה ממני) לארגן לנו פריסה לרגל היום הולדת, החלטנו להמשיך מסורת שהתחלנו בעבר ולהביא פריסה פלאפל אני מניח שאתם יכולים לנחש מאיפה הוא הזמין, היא עשתה לו הנחה כששמעה שמדובר בקצינים וחיילים, היא הוסיפה חינם סלט, והזמינה בשביל אבא שלי גם פיתות טריות, ככה היא סידרה לנו את הפריסה מהר ויעיל, כמה ימים לאחר מכן אבא שלי רכב על ההצלחה והזמין גם פלאפלים עבור ל"ג בעומר, אותו סיפור, האישה הכל-כך נחמדה הזאת פתחה במיוחד בשביל אבא שלי את החנות כדי שהוא יאכל פלאפלים טריים למרות שהתכנון המקורי שלנו היה לקנות פלאפלים בכמות ולהקפיא.
היום עברתי אצלה אחרי התספורת (כן אני סקסי עכשיו, מגולח ומסופר, אולי קצת מסריח אבל יש מקלחות) ועצרתי רק להגיד שלום ותודה, הסברתי לה מי אני ועלה לה חיוך על הפנים, אמרתי לה שהיה מוצלח וכולם אהבו, והיא ענתה "אין אנשים כמוכם" ואני החזרתי "אין אנשים כמוך!"
יש אנשים טובים באמצע הדרך, אלו אנשים שאני מוכן לשלם יותר רק כדי לקבל מהם שירות, הם טובים מאוד. הם מחזקים את האמונה שלי באדם, כן, כן, במין האנושי כולו אחרי שאני רואה אנשים ניצים אחד לשני, כל היום בפלאפונים לא מסוגלים לחייך ועובדים בשביל הכסף, אז בבקשה תמכו באנשים האלו, קנו אצלם גם עם קצת יותר יקר, אני לדוגמא השארתי היום אצל ורדה טיפ מוגזם מאוד, אבל יצאתי שמח כי מגיע להם...