צליל חיוג. שקט. צליל חיוג. שקט. צליל חיוג, והוא כבר נהיה מתוח שונא את ההמתנה, שנייה לפני שהוא סוגר את הפלאפון וזורק את כל זה לפח היא עונה.
"הלו?" קולה משרה עליו חמימות ונעימות כזאת מוכרת בניגוד לכל הניכור שהוא חש לאחרונה.
"אממ... אני אממ... רציתי להגיד לך, שזהו." גמגם בשקט.
"מה? אני לא מבינה? וגם לא שומעת אותך" החזירה מבולבלת.
הוא נשם נשימה עמוקה, אזר אומץ ואמר את מה שהוא התאמן עליו בראש פעמים אינספור: "אנחנו צריכים להפסיק לדבר, אין ברירה, רק ככה הכל יסתדר, רק ככה תהיו בסדר..." הוא הפסיק לאט בלי נקודה חותכת.
"למה עכשיו? זה בא קצת משום מקום, הוא דיבר איתך?" שאלה בחשדנות והכינה מונולוג כועס על אהובה.
"לא. לא. איזה?" הוא עצר "זה פשוט הכי נכון, הכי טוב לכם, וגם אני אהיה..." היא לא שמה לב איפה הוא עצר, היא בכלל הייתה באמצע אפיית עוגה כשהידיים שלה מלאות בצק וכתפה תומכת בפלאפון, הוא לא הפתיע אותה, אחרי כל מה שעובר עליו לאחרונה, זה אפילו הגיוני, היא ידעה שהוא יירגע.
"אז אני מפעילה את הנוהל ההוא." אמרה וקבעה. "תתקשר אליי מחר, בשעה הזאת, שעה תאחר ואני מתקשרת אליך" הוא הרגיש את חיוכה דרך הטלפון ששוב הפיג בו את הקור לכמה שניות.
"אם אני אוכל אתקשר" הוא אמר בלחש, מנסה ככל יכולתו שלא לשקר לה.
הוא ניתק את הטלפון והסתכל עליו כשהוא שחור, הוא הניח את הטלפון על השולחן והקפיד ליישר אותו עם שפת השולחן, הוא הסתכל על החדר שלו איך הוא מסודר כמו שצריך וראה את האוזניות שלו קצת מבולגנות, הוא ניגש אליהן וגלגל אותן באיטיות, הרי זמן יש לו הרבה.
הוא הסתכל במראה, בגדיו היו מגוהצים ללא רבב, הוא לקח את הסכין השחורה הרים אותה, ובלחיצה קלה שלף את הלהב הקפיצי, "הסכין הזאת פשוט סקסית" חשב לעצמו מחשבה מוזרה, הוא הושיט את כף ידו קדימה וליטף את פרק כף ידו על הלהב, מגרה את עצמו, הוא החל לחשוב "אין ברירה, זה המוצא היחיד, אני חייב לעשות זאת, אין ברירה" הוא המשיך ללטף ובתנועה מהירה כאילו כדי להפתיע גם את עצמו חתך ורידים. "אין ברירה" הוא חשב כשהרגיש הקלה עם קילוח הדם הראשון, כאילו הדם חיכה לצאת מתוכו, כאילו הכל נפתר עכשיו, "הייתי חייב לעשות זאת" הוא מלמל כשראה שפריץ דם סקסי על הקיר שלו, וכשהדם נזל ממנו בכמויות הוא אמר "אין ברירה" בהתחלה הוא איבד תחושה בשפתיים ואחרי זה ברגליים, הוא צנח על הרצפה, הוא הניח את הראש בעדינות על הרצפה ופשוט הסתכל על שלולית הדם שנקוות, מי אמר שדם הוא אדום, הוא אדום זוהר, או זהב, או ארגמן הוא כל כך מוזר.
כשהשלולית כמעט נגעה לו בשיער על הרצפה מלמל את שמה, והפעם היה רק קור...