אני מרגיש את זה מגיע, את הנפילה, אני מרגיש את הMeltdown הבא פשוט מתגלגל אליי ככה זה נתפס לי בראש, משהו מתגלגל אליי למטה, אני עומד שם, בתחתית וזה מתגלגל אליי, גוש שחור וגדול של עצב, בכי, מרמור מחשבות רעות ואני לא יודע אם אני יכול לעצור את זה, אבל אני כבר מכיר איך לדחות את זה, איך לעלות מהר אחרי שזה פוגע, אבל אני שואל את עצמי למה אני לא בורח, אני יכול לברוח לצדדים למנוע מזה לפגוע בי אולי, אני יכול להתחיל לטפס, אני יכול להתחמק בשנייה האחרונה, אז למה אני נשאר באותו מקום, למה אני פשוט רץ ולפעמים אני רץ יותר למטה, זה לא חכם במיוחד.
הפעם זה (שוב) אהבה, שוב ההרגשת בדידות שהאמת שנוצרה לי בגלל פוסט שראיתי אצל "בכוח" אבל לא להאשים אותה, היא תמיד ידעה להיכנס לי לנפש בלי לשים לב, להיות דביל ליד מישהו, פשוט לאהוב, פשוט להיות לידו, להתקיים לצידו בידיעה שיש שם אהבה, וואו. אני רוצה את זה.
התכוונתי לכתוב מתוך מקום שחור, אבל הפלא ופלא כשדיברתי על לברוח מזה עלו לי כבר כמה רעיונות לבריחות נחמדות, אחת מהן זה להתקשר לידידה טובה מהמכינה... כנראה שזה יעשה לי טוב, במיוחד היא, היא תמיד עושה לי טוב.
סתם פוסט פריקה, יש לי גם כאלה, האמת שממזמן לא כתבתי איזה משהו.. סיפור פנטזיה.. גררר...
לפני 10 שנים. 20 ביולי 2013 בשעה 17:47
