חלומות.
חשוב לזכור, בחלומות אין הגיון, בחלום עצמו כל הפרטים היו לי טבעיים כאילו ככה העולם אמור להיות, כשקמתי הבנתי כמה הדברים האלה לא יכולים לקרות, אני מתאר את החלומות כמו שחלמתי אותם, כאילו הכל הגיוני.
חלום א':
אני קם, מתהפך במיטה ומנסה לישון, פתאום אני מרגיש לחץ בין הרגליים.
אני קם מהמיטה קצת בחוסר חשק ויוצא לשירותים, כשאני מסיים אני סוגר את הדלת מאחורי ושומע שהיא ערה.
אני עוד לא יודע מה החוקים במקרה הזה, אז אני מתקרב בחשש, אני לא יודע מה היא עושה שם ועם מי, כנראה שהיא התעוררה באמצע הלילה, לאחרונה היא לא ישנה טוב.
הדלת שלה פתוחה לרווחה ואני מסתכל, היא על המיטה קוראת משהו בפלאפון, הפרצוף שלה מואר.
היא מרימה את הראש להסתכל עליי, לא מופתעת כאילו ידעה שאני אמור להיות שם.
"אתה ער?" שאלה אותי, הקול שלה... אוווו הקול הזה.
לא מצאתי מילים אז הנהנתי.
"תתקרב זה בסדר" היא אמרה, יודעת שאני עוד מנסה ללמוד את החוקים שלה.
אני מתקרב וכורע ברך ליד המיטה שלה, לא מעז לעלות על המיטה, "לא מצליח לישון?" היא שאלה אותי בחיוך.
"התעוררתי ממשהו ואז הלכתי לשירותים ושמתי לב שאת ערה" אמרתי בשקט וקולי רועד.
תפסתי קצת תעוזה ושאלתי "אפשר?"
היא הבינה ואמרה "כן"
עליתי על המיטה, נשכב לאט לאט, רחוק ממנה כדי לא להגזים, היא מסתכלת עליי עמוק בעיניים ואומרת "תפוס ת'תחת".
המח שלי נכנס לפאניקה,
מה זה אומר?
היא אמרה תפוס ת'תחת?
אין מצב אתה טועה, זה לא מה שהיא אמרה, מה היא אמרה לי לגעת בה בעצם? ועוד בתחת?
תנסה אולי זה מה שהיא אמרה...
אתה מפגר? אתה מה יקרה אם אנחנו נטעה?
זה מה שהיא אמרה, תפוס ת'תחת, אני לא טועה.
אין מצב אל תעשה כלום, תשאל אותה מה היא אמרה.
אתה יודע מה יקרה אם אשאל אותה, ההזדמנות תיעלם, היא שונאת איטיות!
הוויכוח הזה בראש שלך איטי פשוט תעשה משהו.
אבל מה?
לא יודע!
העזתי,
הושטתי יד וניסיתי להגיע לתחת שלה, היא התחמקה בחיוך ואמרה "תפוס ת'תחת".
ניסיתי שוב והיא שוב התחמקה, שוב חייכה בחיוך מתגרה ואמרה "תפוס ת'תחת".
זינקתי, מקרב גם את הגוף וגם מושיט יד, מזה היא לא תתחמק, והצלחתי.
היד שלי על התחת שלה.
קפאתי, הייתי נורא קרוב אליה, הרגשתי את החום גוף שלה בפעם הראשונה, ואני ממש נוגע בה,
היא הסתכלה לי עמוק בעיניים ושאלה "מה?" זיהיתי את השאלה הזאת, היא רוצה שאתאר.
ניסיתי לחבר משפט בראש ובאתי להזהיר אותה שכל מה שיש לי בראש זה קיטשי ודרמטי.
אבל התעוררתי.
חלום ב':
אנחנו נכנסים לרכב של אבא שלי, אני בא להיכנס מאחורה כדי שהיא לא תשב לבד, והיא מבהירה לי במבט לשבת קדימה, אני נכנס במושב הקדמי ואבא שלי מתחיל לנהוג.
הוא אומר לנו שלום, ומתחיל לשאול אותי שאלות רגילות.
ואני עונה לו בצורה רגילה, "הבוס אמר ככה", "אסתר חיילת שלי סיפרה לי שככה", "בעוד כמה ימים אני הולך לשם", "אני מתכנן סופ"ש הבא להיות בדירה." דיבור רגיל ויומיומי ביני לבין אבי.
אנחנו מגיעים לדירה שלי, ופורקים את הדברים שלנו, כל אחד מוריד את בגדי העבודה שלו ומחליף למשהו יותר נח, היא דיברה פעם ראשונה מאז הרכב והתחילה לשאול אותי שאלות מעמיקות.
"רגע, הבוס שלך זה איציק, והוא מעל אברהם, ואם הוא אמר לך ככה אז בשבילך זה משמעותי, נכון?" ואני עונה ומסביר.
"אסתר הייתה חיילת שלך בתפקיד השני, נכון? אז היא הייתה פז"מ כבר, למה היא עשתה את זה ואת זה?" ואני עונה ומסביר.
אנחנו מארגנים ביחד את המיטה, מורידים בגדים סוררים מהמזרן ומסדרים את השמיכה.
"בסוף שבוע שאתה תהיה בדירה, אתה מתכנן ללכת לשם, ולפגוש את ההוא? כשאתה בדירה לבד, אתה מתגעגע הביתה?" ואני עונה ומסביר.
אנחנו נכנסים למיטה, מתכסים בשמיכה.
התחושה שלי הייתה בעיקר פליאה, איך היא זכרה? איך היא שמה לב לכל הדקויות האלה, 5 דקות שיחה עם אבא שלי והיא שואלת אותי שאלות כאלה, שאני רואה אותם כמעמיקות, שהתשובות עליהן גורמות לה להכיר אותי יותר, להיכנס עוד יותר עמוק לנפש שלי, גורם לזה שלא יהיה סנטימטר אחד מהנפש שלי שהיא לא מכירה.
ואז התעוררתי.