טכנית זה כבר לא אמש אך הכותרת נשארה בעינה.
אירועי אמש - חלק ב' - הפשטה
הוא מחבק אותה מאחורה, עושה לה נעים בכל מיני צורות, אני מסניף אותה מכל מקום אפשרי מנשק אותה באקסטזה ופתאום היא מתרוממת, מזדקפת ומרימה לי את החולצה, אני מבין את הרמז ומוריד אותה, הרגשתי חשוף אבל העברתי את ההרגשה כשחזרתי לנשק אותה ולגעת בה, לאחר עוד כמה דקות מעורפלות היא מרחיקה אותי ואומרת "תתפשט תשאיר רק את התחתונים" קפאתי, ידעתי שהרגע הזה יגיע וחששתי ממנו להיחשף ככה מולה, מולם, הנהנתי ורעדתי אבל הצלחתי לומר לה "זה מפחיד אותי" היא ליטפה לי את הלחי ואמרה "אני יודעת מתוק..." נשמתי עמוק ואזרתי אומץ.
שלחתי יד את המכנסיים שלי פורם את החגורה, רועד, חושש, והיא אמרה, "אל תפסיק להסתכל עליי" הסתכלתי עליה, והעיניים שלה חדרו לי עמוק, מצליחות להבעיר בי אש, ומרגיעות אותי, טבעתי בהם ושאבתי מהם את הביטחון הדרוש, היד נשלחה את הנעליים שלי והחלה להתיר את השרוכים, באינסטינקט הסטתי מבט לכיוון הנעל לשנייה אחת כדי לראות את השרוכים ושמעתי אותה אומרת "אחד" ומרימה אצבע אחת.
"שיט! מטומטם" צעקתי על עצמי מבפנים "היא אמרה לך! למה הזזת מבט?"
"טוב טוב זה קרה, פשוט תמשיך ואל תסיר את המבט" ניסיתי לשכנע את עצמי.
המבט שלה הפך לחודר עוד יותר, הוא מנשק אותה כשהיא שוכבת על הספה, אני לא מעז להסיר ממנה מבט, החיוך שלה מהפנט, ואני מנסה להוריד את הנעל, אני מסתבך עם השרוך ומנסה להתרכז, מחפש איך לפרום את הקשר, מייאוש החלתי לבעוט נעל אחת עם הרגל השנייה, הנעליים ירדו ואני ממשיך להסתכל עליה, נשאר רק החלק הכי קשה.
אני מתחיל להוריד את המכנסיים כשאני מביט בה, כבול אליה במבט, ומסתבך קצת בגלל הישיבה, "תעמוד" היא אומרת לי, מקלה עליי את ההתלבטות, אני מתחיל להתרומם מהספה כשאני מביט עליה אבל איבדתי שיווי משקל והסטתי את המבט לכיוון הרצפה, התכווצתי הרגשתי את הטעות ושמעתי אותה "שתיים" החיוך שלה גדל.
"דביל! תהיה כבר מרוכז... בחייאת לך תדע מה היא תעשה לנו..." אמרתי לעצמי בייאוש.
סידרתי את שיווי המשקל שלי כדי שמקרים כאלה לא יקרו שוב ופתחתי את כפתור המכנסיים, העיניים שלי עוד נעוצות בשלה, הידיים שלה מלטפות אותו כשהוא מנשק אותה, העיניים שלה עליי והמבט שלה בוער... הורדתי את המכנסיים לאט, נאחז בעיניים שלה וברצון שלה כדי להתמודד עם המבוכה והחשיפה וזה עזר מאוד.
מדי פעם מבטה התערפל מהנשיקות שלו, הידיים שלה לא ירדו ממנו, מלטפות אותו, גורמות לו להוציא קולות של הנאה.
סיימתי להתפשט נשארתי רק עם בוקסר, העיניים שלה אוחזות בשלי עדיין, אני לא רוצה ולא מעז להסיט את מבטי ממנה, ואז היא סרקה אותי, ואני מרגיש עומד למבחן, חשוף כאילו רואים לי את פעימות הלב, היא העבירה את מבטה עליי, הרגשתי שהיא מתעכבת על הבליטה בבוקסר שלי "אתה כזה יפה..." היא אמרה.
התחלתי לרעוד, קשה לי לשמוע מחמאות, והנדתי בראשי לא מרצון, והיא חזרה על עצמה "אתה יפה..." הקול שלה חימם אותי מבפנים, הרגשתי כל-כך חשוף אליה, חשוף אליהם, אבל בכל הזמן הרגשתי בטוח, מוגן אצלה.
"כמה פעמים הסטת את המבט?" היא שאלה.
"פעמיים" קולי רעד "פעמיים נסיכה".
הקול שלה קיבל את הגוון השולט שלה, שילוב של קור וחום, דרישה ובקשה, ליטוף ואיום "יש לך 2 אפשרויות לשלם, אפשרות אחת זה כאב קטן אבל רחוק ממני, אפשרות שנייה זה כאב גדול אבל קרוב אליי"
שקלתי את האפשרויות, מודע לחלוטין שזאת תהיה הפעם הראשונה שהיא תסב לי כאב, רציתי להתקרב לא היה אכפת לי המחיר, לא היה אכפת לי לכאוב עוד יותר אבל רציתי אותה את החום שלה ולא יכולתי להתנגד לזה.
"קרוב" אמרתי מנסה לשמור על קול יציב אבל מפיק רק קול רועד מהעוצמה שלה, לרגע הייתה שתיקה והחלטתי לחזור על עצמי בקול ברור יותר "קרוב".
"זה יכאב יותר, אתה יודע" היא וידאה, איבדתי את המילים והנהנתי נמרצות.
"בוא אליי" היא אמרה וטפחה על הספה לידה, היא הזקפה וכיוונה אותו לנשק את הרגליים שלה, הוא מלמל תודה וניגש למלאכה, היא נאנקה קלות כשלשונו נגעה ברגליה ואני התקרבתי אליה, רוצה לנשק אותה, רוצה לגעת, אבל קפאתי, פחדתי ממה שיגיע, נאחזתי בעיניים שלה, טבעתי בהן שוב, היא התחילה ללטף אותי, הפכתי מודע מאוד לכל מגע שלה כל תזוזה קטנה הייתי בכוננות לכאב, היא העבירה את הידיים שלה מהכתף שלי, אל החזה שלי, ירדה למטה אל הבטן שהתכווצה מדגדוג, ועלתה חזרה אל הפטמות, היא השתהתה באזור הפטמות שלי וחשבתי שהיא תצבוט אבל אז הידיים שלה עלו אל הלחיים שלי, תופסות אותן, תופסות אותי.
הבנתי.
העיניים שלי נפערו בתדהמה כשהבנתי שאני הולך לחטוף סטירה, זה הפחיד אותי, ורציתי את זה, רציתי את הכאב שלה, רציתי להרגיש את הידיים שלה, היא ראתה את הלחץ שלי, וחייכה "המממ" היא מלמלה בשביעות רצון, וסטרה לי פעם אחת.
עפתי, הסטירה שלחה בי זרמים מנוגדים, זרם של התרגשות, זרם של השפלה זרמים של פחד מפני הסטירה הבאה, המח שלי רץ קדימה ואיכשהו מתוך הערפל בראש הצלחתי לומר "תודה נסיכה" אני חייב להודות שהייתי גאה בעצמי שהצלחתי לזכור להודות לה, היה בי צורך להודות לה.
היא חזרה ללטף לי את הלחי, ערפלה את מוחי עוד פעם עם המגע המהפנט שלה והעיניים האלה ואז סטירה שנייה, יותר חזקה, יותר משפילה, יותר כואבת אבל כל-כך טובה שוב אותו דבר, המח מתערפל לשנייה אבל אני משתדל לשמור על קו מחשבתי ואומר "תודה נסיכה" הקול שלי רעד יותר.
"נגמר" אני חושב לעצמי וזקוק לנשיקה, המבט שלה הופך רך יותר ואני מתקרב לנשיקה הפנים שלה אומרות שאקבל את הזכות לנשיקה, טאח! עוד סטירה, לגמרי לא צפויה, משהו בערפל שלי זעק לחוסר צודק, לזה שלא עשיתי כלום אבל העיניים שלה שמעוררות בי את החלק הכנוע השתיקו גם את הזעקה הזאת, ושידרו "אני עושה מה שאני רוצה לעשות...", התערפלתי מאוד, וצפתי הייתי בדרך לנשיקה וחטפתי סטירה, לא ידעתי איך ממשיכים מכאן, אני חושב שמלמלתי תודה שוב אבל כל מה שאני זוכר שהיא משכה אותי לעוד נשיקה אחרי זה.