אתמול אמרתי לך כמה שהניגודיות בך מהממת, כמה שההרפתקה להיות לידך מושכת אותי, אותו, אותנו, ובעצם עוד כלכך הרבה אנשים שבמהלך המסע שלך נקלעו לידך ונשארו באזור חגים סביבך.
וזאת אולי הסיבה ללמה הניגודיות שלך כלכך יפה, וכלכך מושכת כמו כח כבידה של כוכב שפשוט מושך ודוחף באותה רמה וככה נוצר עיגול מושלם ונוצרים מערכות שלמות של כוכבים.
בגלל זה האמירה שלך כלכך בלבלה אותי...
הרי למה נראה לך שכמה ימים שתתייחסי אליי קצת אחרת ישפיעו עליי? למה שזה ישנה את האהבה המטורפת והשורפת שאני חש כלפייך? נראה לך באמת שזה ירחיק אותי? שזה יגרום לי לשכוח מי את ומה את עושה לי בלב? נראה לך שזה יגרום לי להתבלבל ולשכוח כמה אני אוהב את בעלך?
נראה לך שזה ישנה את הסינגריה היפהפה הזאת שיש בינינו? בין כולנו?
אז ברור שאני אשאר כמו שאני, ברור שאני אמשיך לכתוב קטעי געגוע, ברור שאעצום עיניים ואדמיין אותך, ברור שהתקופה הקצרה הזאת לא תרחיק אותי...
תדחפי אותי
תכאיבי לי פיזית
תנסי להרחיק אותי
תכאיבי לי נפשית
תהיי קרה אליי
כי אני לא זז לשום מקום
אני נודניק, דבק, כמוהו...
את כנראה בוחרת אותם ככה...