קמתי הבוקר, לא במצב רוח הכי טוב שיכול להיות לבן אדם.
התלבטויות תקפו אותי והעכירו לי את היום, החלטות מה לעשות, והכל התחיל להסתובב סביבי, שכנעתי את עצמי שכרגע אין מה לעשות עם ההתלבטות הזאת אז ניסיתי לחשוב על דברים אחרים...
המח הזדוני שלי עבר אמנם למקומות אחרים, אבל הם לא היו חיוביים יותר, התחלתי לחשוב על אסונות, ועל התגובה אליהם, וזה לא היה מחשבה פשוטה, המחשבות האפלוליות האלה השתלטו עליי ומילאו את חלל המח שלי בערפל הסמיך הזה שמקשה עליי לעבור למקומות אחרים במחשבה...
כבר התעוררתי במיטה, התהפכתי לצד שני, חיבקתי כרית ודמיינתי שזאת היא, אבל היה חסר לי חום גופה, דמיינתי את הדיבור והצחוק שלנו אם היינו כולנו באותה מיטה, אבל כל הזמן הערפל השתלט ומחשבה חיובית עברה להיות שלילית די מהר.
אחרי חצי שעה של מלחמה בעצמי, וההתלבטות ההיא שלא הפסיקה לחזור החלטתי לשחק קצת בפלאפון, ללא הצלחה מיוחדת, לזמן המשחק אומנם הוסחה דעתי אבל מיד אחרי הערפל קיבל ביטוי.
קמתי, הלכתי למקלחת, ניסיתי להירגע, התקלחתי, בשלב הזה התחילו להגיע הודעות שהיו לי נעימות, והן ייצבו אותי מלהתדרדר למטה, פרקתי קצת מחשבות והתלבטויות והנוכחות הנעימה פשוט החזיקה אותי מליפול עוד יותר עמוק, הנוכחות הוירטואלית שלה פשוט נתנה פייט טוב לערפל, אבל הוא עדיין היה שם ברגעי השקט, בדרך לעבודה ניסיתי להתעודד אבל עצבי כביש לא עוזרים אף פעם.
הגעתי לעבודה, שקעתי באיזה הרצאה שהסיחה לי את הדעת.
ואז היא שלחה הודעה...
מיד נכנסתי אל ההודעה בהתרגשות, הלב התחיל להגביר קצב, והחום מהמילים שלה התחיל לפשוט בליבי...
היא שאלה איך אני ורציתי לייצג מצג חזק ואיתן, רציתי להיות שמח ומאושר ורציתי להרעיף עליה שמחה ואושר שמגיעים לה אבל לא יכולתי לא לומר לה, אמרתי לה שקצת קשה לי הבוקר, ואמרתי לה קרה...
המילים שלה פשוט האירו לי את כל חלל הנפש, והאורות שלה גרמו לערפל להיות לא נורא, וזה שפרקתי בפניה הקל את הכל ופשוט שימח אותי לאט לאט, המילים שלה, ההרגשה שלה לידי... פשוט נעמה לי.
ואז היא התקשרה...
בשניות כל הערפל נעלם, האורות שהיא האירה הפכו לשמש חמימה שפשוט האירה באור נעים ומחמם את כל חלל הנפש, הקול שלה שריגש אותי כל-כך, הצחקוק בוקר הקטן שלה גרם לי לשמוע מוזיקה שמחה בראש, חיוך פשט על פניי ולקח לו זמן לרדת, הלב עבר להילוך שמיני בערך, ודהר ממש, היא סיפרה לי שהיא מתאפרת ושנינו ידענו גם בלי מילים איפה הייתי אם הייתי זוכה להיות באותו חדר איתה, המחשבה הזאת גרמה לי אושר, המילים שלה ריגשו אותי והקול שלה... אוי הקול שלה... מרגיע, הרגיע...
השיחה הסתיימה, הייתה קצרה, כן אני לא יכול לרוות ממנה אף פעם! אבל היא עשתה את העבודה נאמנה, ההודעות שלי איתה הפכו שמחות יותר, החיוך על הפנים הבזיק, שיחות עם חברים בעבודה היו שמחות יותר.
געגוע...
המון געגוע.
מחכה לחבק אותה כבר...
להרגיש אותה.
לגעת בה
לנשום אותה,
פשוט להיות לידה
(ואם אפשר אז גם חיבוק)
תודה לך, נסיכה שמבלי לדעת וגם קצת עם לדעת, לחמת בערפל שנפל עליי הבוקר, תודה שבזכותך התחלתי את היום נטול ערפל ועם שיר בלב...