שעות בודדות, אולי שעה שעתיים
עברנו לשעות בודדות
ההתרגשות התחילה לאחוז בי, עקצוץ בזרועות משום מה.
היא בארץ.
חשבתי שבשלב הזה אתפייט מלא, עליה על הגוף שלה ועל כמה אני רוצה רק להיות לידה
אבל מה שמופיע הוא שקט
שקט מתוח
שקט מרוגש
שקט של ציפייה
כמו השקט שלפני הסערה
היא בארץ.
שהמח כל-כך מתחרפן וזז ממקום למקום שמה שנוצר זה כלום.
שקט שמזכיר לי את השקט בדקות לפני שפגשתי אותם בפעם הראשונה...
למה לעזאזל אני לא עולה על רכב ודוהר אליה אני לא מבין...
(אולי כי לא אספיק להגיע והיא תחלוף על פניי בצד השני...)
ואחרי השקט נכנס המתח, היא תהיה מרוצה ממני, אצליח להיות מספיק מדויק למה שהיא צריכה בשנייה שאראה אותה?
האם החיבוק שלי יקיף אותה מספיק?
יהיה חזק מספיק?
ואם כל הרגשות יתפרצו? זה יהיה בסדר?
איפה לחכות לה?
בפנים? בחוץ? לעמוד? לשבת? לחכות שהיא תקרא לי? לצפות לה בבית?
התרגשות, מתח, געגוע.
וגם שקט...
גם רוגע, היא פה בארץ.
עוד שעות בודדות לחיבוק.