המסע שלי

אבא,

אלוהים כמה שאני שונא להסתיר ממך דברים, ובשנה האחרונה נאלצתי להסתיר ממך יותר מדי, התרחקנו והרחקתי אותך ממני וזה לא קרה בכוונה, רציתי כל-כך להגיד לך שיש לי משהו בחיים שמסב לי אושר כל-כך גדול, רציתי לספר לך ורציתי שתשמח איתי, אבל זה לא היה אפשרי, השקפת העולם שלך והדאגה שלך כלפיי היו גורמים לך כנראה להציק כל-כך ולהיות חסר תאקט בצורתך הרגילה, אז הערמתי שקרים על גבי שקרים, התחמקתי והסתרתי ולא ידעת כלום, אפילו בקטעים שאני משאיר לאחרי מותי הזכרתי בכמה מילים שיש בחיי אושר גדול ואולי אחרי המוות שלי האושר הזה יחליט שהוא רוצה להציג את עצמו בפניך אבל זה תלוי בו... ולאט לאט הקשר החזק שהיה בנינו השתנה, אני סיפרתי לך הכל, אבל באמת הכל, במקום מסוים קיוויתי כנראה שאם תדע הכל אז לא יקרה מה שקרה פעם ולא אגיע למקומות האלה כמו שהגעתי... היום נזכרתי בחיבוק המבוהל כשנתת לי אחרי שחזרת מחו"ל מוקדם כי קיבלת את ההודעה על מה שניסיתי לעשות... מאז אותו חיבוק החלטתי שכל הקלפים על השולחן וכך היה, לא היה דבר שלא אמרתי לך ואכן גיליתי בך מעיין נובע של חכמת חיים, ולא מצאתי ולו דבר אחד שלא יכולתי להתייעץ איתך עליו, אני עד עכשיו גאה ברגעים בהם אני מתקשר אליך ומקריא לך מייל שאני צריך לשלוח בעבודה ואתה מתקן אותי, אתה איתי בכל שלב ומלווה אותי, ולמרות שאתה לא העוגן היחידי שלי ובשנים האחרונות שמתי את העוגן שלי בכל מיני מקומות אחרים, למרות כל זה אתה עוגן מאוד משמעותי ואני מצליח להבין את זה רק כשקורה לך משהו, או כשאתה מספר לי על משהו שקרה לך בדיעבד, אני מבין כמה אתה חשוב לי וכמה הקשר איתך מחזיק אותי...

לא הייתי צריך לספר לך את מה שסיפרתי, לא הייתי צריך לפלוט את זה שיצאתי עם גבר, המבט על הפנים שלך מצטרף לשורות של פנים ומבטים שלא ארצה לראות שוב בחיי, אני מצטער אבא, לא הייתי צריך לומר את זה אבל ממש רציתי שתדע, מהרגע שבו פגשתי בו לראשונה רציתי שתדע, ולא יכולתי להחזיק את זה בפנים, אני שומר ממך יותר מדי דברים כבר, אבל אני עדיין אני אבא, אני עדיין הבן שלך, אז אל תתרחק ממני רק כי סיפרתי לך שגיליתי בעצמי מיניות קצת אחרת, אני לא אדם שונה, זה שסט הערכים שלי שונה משלך לא צריך לגרום לך להתרחק ממני, בבקשה אבא, אני לא אשרוד בלעדיך, אני אתחיל לעשות שטויות ואתחיל לא למצוא את עצמי שוב, בבקשה...

אני חושב שבמשך שנים לא פספסת יום של שיחה איתי, ואם לא הייתה שיחה אז הייתה הודעה, אבל יומיים אחרי שסיפרתי לך לא תקשרת איתי בכלל, הרגשתי את זה אבל חשבתי שאולי יש סיבה מוצדקת, אולי במשך השנים היו כמה פעמים כאלה, אבל כשעימתתי אותך מול זה פשוט אמרת שלא התקשרת, אפילו לא התנצלת על זה, פשוט לא יכולת לדבר איתי... אני לא חושב שאתה מבין בכלל כמה זה קשה לי חוסר הקבלה שלך, היה לי רגע כשהייתי לידו שבו הרגשתי פתאום את הצל שלך והרגשתי שמה שאני עושה לא בסדר, ומשהו בי נרתע, אבל למה אבא? למה שזה לא יהיה בסדר? למה שזה שאני שונה אומר שאני טועה, אתה צריך להבין שיש סטים של ערכים שונים לאנשים, ואם ייצא שנמשיך לדבר על מה שאני מתנסה בו אני צריך שתהיה רגיל, אם תמשיך לדחוף אותי לצד השני ותמשיך להציע לי בנות ולשאול האם אני בטוח אני אתפרק, אני אתרחק ממך כי אני לא אתן לשום דבר להרחיק אותי מהדברים שאני באמת רוצה...

צודק אבא, זה לא הזמן לשינויים כאלה, כשאני ממילא לא יציב ולא חזק לא הייתי צריך לומר לך ולערער עוד יותר את היציבות הקטנטנה שיש בי, אבל בבקשה, רק אל תתרחק, אני לא יכול בלעדיך ואני צריך אותך במערכה הזאת איתי, אני צריך את הקול שלך ואני צריך את זה שתהיה איתי רגיל... אני עדיין אני אבא, בבקשה תהיה עדיין אתה...