בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

המסע שלי

לפני 6 שנים. 22 במרץ 2018 בשעה 21:07

אין לכם מושג כמה זה נעים לצאת מהלימודים אחרי יום ארוך ומתיש, לשלוח הודעה שיצאתי ולא לקבל תשובה

אין לכם מושג כמה זה כיף לרצות לדבר איתכם בנסיעה אבל לא להעיז להתקשר

אין לכם מושג כמה זה מדגדג לשלוח  לכם הודעה אחרי שחניתי רחוק מהדירה סתם כי בסוף יש חניה ממש קרובה לדירה, אבל לא לשלוח.

ואין לכם מושג כמה זה מענג כשהמפתח מחליק למנעול, כשהדלת נפתחת בשקט, כשאני נכנס לדירה, מציץ לכם בחדר ו... 

שניכם ישנים... 

כמה זה נעים, לראות במטושטש שני גופים אחד מכוסה השני חצי מכוסה, איזה כיף זה להתקלח ולצאת ואתם עדיין ישנים, איזה כיף זה להחליק למצעים, איזה מפתה זה לעטוף את שניכם בחיבוק חזק חזק אבל להימנע מזה מחשש שתתעוררו, ומעבר לזה רואים שלשניכם חם, תנוחות הגוף שלכם רומזות...

מה ההיגיון בכמה שאני נהנה מזה? הרי זה כולה שני אנשים ישנים, אבל אוי איזה אנשים אלה, אנשים שאני מתמלא באושר רק לראות אותם ישנים, שקיוויתי כלכך שהם לא עונים לי כבר כמה שעות כי הם ישנים, האנשים האלה שאני חושש להיכנס למיטה ולהידחק במקום שנשאר כי אני לא רוצה לרגע להפריע את שנתם... 

והכי כיף! הכי מרגש! וקצת קיטשי זה לראות שנרדמתם כשאתם מחזיקים ידיים... 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י