המסע שלי

אני קם

המנגנון האוטומטי שלי משדר לי שדווקא הכל בסדר, יום חדש עם פוטנציאל חיובי לפני...

ואז המח נכנס לפעולה ואני נזכר בסערה של אמש, נזכר בבכי ובהתקפלות על המיטה.

נזכר במחשבות שחשבתי והדמעות שבכיתי...

ואני תוהה האם האנשים הקרובים והחשובים עוד נשארו לצידי...

כמה סמסים מבהירים לי שהם נשארו, ואז אני אומר לעצמי שבטח זה לא מגיע לי...

אבל הם פה, אז אנסה לשנס מותניים לבנות את המבנים שנהרסו במלחמה האחרונה...

מקווה שבמערכה הבאה אהיה יותר חזק.