שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

המסע שלי

לפני 5 שנים. 11 באוגוסט 2018 בשעה 19:48

הרבה קרה בשבוע שנמנע ממני להיכנס לכלוב, עברתי חוויות מטורפות, ואני בימים הקרובים אשחרר את הפוסטים על דברים שקרו לי, והנה הראשון

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

קרו כמה דברים ברגע שהיא נכנסה, אחד מהדברים האלה קרו לי...


תמיד הייתי מושפע עמוקות מאנשים עוצמתיים, סאקר של פקודות, וברגע הראשון שראיתי אותה זיהיתי את אותה השפעה שלה עליי, כשהיא נכנסה לאותו חדר, זאת הייתה הפעם הראשונה שיכולתי לשחרר את ההשפעה הזאת ולתת לה לסחוף אותי, אז היא הניחה עליי רגליים ועישנה לא שואלת אותי אם נוח לי, במהלך הערב ביקשה ממני דברים קטנים, כמו למזוג לה שתייה או לשבת פה ולא שם, ואפילו פעם אחת זכיתי להדליק לה סיגריה, כשהתיישבתי לידה השיחה הייתה קלילה וזורמת, ואז היא פתאום שואלת חבר היכן הסכין שלו...

הסכין שהוענקה מתנה נשלפה משום מקום, היא לקחה את הסכין והתחילה לשחק בה, הסכין יפה, מעוצבת, מהפנטת (ומפחידה), והיא אפילו אמרה משהו כמו "וואי חדה הבת זונה", בשלב הזה הדברים החלו להתערפל, היד שלי נלקחה על ידי היד שלה והשריטות החלו, נבהלתי בהתחלה רציתי למשוך את היד, אבל האחיזה שלה הייתה כל-כך מרגיעה, וידעתי שאני יכול לסמוך עליה, התכווצתי והתפתלתי, אבל האחיזה שלה ביד שלי גרמו לי לא להעז להזיז את היד הנשרטת, המבט שלי התערפל ולמרות האנשים שהיו מסביב כבר לא שמעתי אף אחד, ואז היא ביקשה ממני לשבת על הרצפה.
אין לי בעיה לשבת על רצפה, יש בזה משהו נעים, אבל ידעתי מה הולך להגיע, מבין הערפל שאחז בי שמעתי אותה מתלהבת ממה שהיא הולכת לעשות, ושמעתי בקשה או פקודה להרים את החולצה, פחדתי, רעדתי אבל הרמתי, השריטה הראשונה הופיעה והאנקות שלי פרצו, היינו רק אני והיא והסכין המדוברת, מדי פעם ידה הונחה עליי, מרגיעה אותי, מבקשת ממני לנשום ולהרפות, נאנקתי מכאב ורעדתי, ובשלב מסוים גיששתי אל הרגל שלה רק כדי להחזיק בה, המילים שלה חדרו אליי ושמעתי שהיא מרוצה ממה שקורה וזה דוחף אותי להמשיך, עוד חריטה ועוד אחת, אני משתנק ונאנק, מחניק את היללות מצד אחד, ומשחרר כמה מבלי להרגיש, עפתי, שריטה ועוד שריטה, התחלתי להתקרב לסף, הרעד פשט בי וקולות של אחרים שהתחילו לחדור את הערפל טשטשו אותי, היא שמה לב וידה המרגיעה שוב הונחה עליי ורק אז שמתי לב כמה אני מכווץ.
אני חושב שהיא ביקשה ממני לנשום, אבל אני באמת לא יודע, היא אמרה "אתה בסוף" ואני כל-כך רציתי לראות מה היא עושה לי, כל-כך רציתי להגיע לסוף מבלי להישבר, המילים שלה גרמו לי להבין שאני מתפקד טוב וזה החזיר אותי לכוחי, והערפל המתוק הקיף אותי שוב כאשר הסכין שבה לשרוט את גבי, הייתי לבד, היד שלה, והסכין, ואז היא סיימה, והסתכלה על המלאכה שלה בשביעות רצון, הגב שלי בער אבל היד שלה הרגיעה אותי.

לא קיבלתי מעולם כאב טכני, רציתי כל-כך ושמחתי על ההזדמנות לקבל את זה, ועוד מבן אדם שאני סומך עליו כל-כך, זו הייתה גאווה בשבילי לקבל ממנה כאב, הייתי צריך את זה וזה הגיע כמה שעות אחרי שעברתי את מה שעברתי, והתפרצות הרגשות של אחרי זה והבכי שאחז בי שחררו ממני כל-כך הרבה משקעים, והייתי כמעט 12 שעות משוחרר וקליל, ואצלי זה דבר נדיר ביום יום, אז באותו יום שהתגלגל נוראי זה היה מדהים.
תודה על המתנה שהשארת לי על הגב,
תודה על הכאב  (:

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י