דרך חדשה למסע ישן
הקול שלה קרא לי לבוא, התחלתי ללכת את הצעידה הקטנה לחדר, והרגשתי בצורה ברורה את כל התחושות המעורבבות, החשש מהצפוי לי בחדר, ההסכמה שנתתי להם, הכעס על ההודעות שהגיעו אלי, חוסר השקט בכללי, ובתוך בליל התחושות האלה חציתי את סף הדלת והיא נסגרה מאחוריי, הנוכחות שלה שם הרגיעה אותי קצת, אבל המראה של הנשלטת קשורה ומכוסת עיניים על הברכיים החדיר בי חשש מהבאות, בלי להסתכל עליי היא אמרה לי "תתפשט", יללה נפלטה ממני, המבוכה תקפה אותי אף אחד מנוכחים לא ראה אותי ערום עדיין, והיא התייחסה לזה כל-כך בטבעיות, קפאתי, אני לא אוהב את איך שאני נראה ומובך מאוד מחשיפה, ואז היא אמרה "תוריד הכל עד לתחתונים" נרגעתי קצת אבל עדיין לא חשבתי שככה מהר אוצג בפניהם חשוף ככה, התחלתי לפרום את השרוכים שלי ולא הצלחתי לתפוס את השרוכים מרוב הרעד, היא האיצה בי "מהר!" ונכנסתי לאמוק, תלשתי את הנעליים מעליי, הורדתי מכנסיים, חולצה ושעון ונעמדתי בפניה, לא מעז להרים את ראשי, הרגשתי כל-כך חשוף, והיא בתנועות כל-כך טבעיות שמה לי כיסוי עיניים כשהוא קושר לי את הידיים מאחורי הגב, כאשר הם סיימו את מלאכתם הזריזה בדקתי את טיב הקשירות, ונלחצתי, הם היו חזקים.
עם כל הניסיון שלי כנשלט אני יכול לספור על יד אחת את מספר הפעמים בהם לא צפיתי מה יקרה בסשן, או שלא השפעתי על מהלך העניינים, אני מטבעי שם לב להמון פרטים קטנים סביבי וגם כשלוקחים ממני את החושים, אני מפצה על כך במגוון צורות, הם ידעו את זה כנראה, וניצלו את זה לרעתי. נאמר לי לרדת על ברכיי והיא נעמדה לידי, שמעתי את קולות ההצלפות בנשלטת שמילאו את החדר ונצמדתי אליה למעט נחמה, התכווצתי מהחשש מתי אחת ההצלפות תפגע בי, ובזמן זה הכיסוי עיניים הוסר מעליי שאוכל לראות את ההצלפות, הם הטיחו בה מהלומות בקצב מהפנט שגרם לי לשילוב של לחץ וחשש והתפעלות מהיופי שלהם ושל המעמד הם החליפו לה תנוחה ואף העלו את העוצמה, ,מחליפים ביניהם את החגורות, ומדברים ביניהם.
לאחר שקיבלתי תצוגת תכלית מהפנטת ליכולותיהם עברתי לשבת על המיטה, הכיסוי עיניים החוזר עליי ושמעתי את הרשרושים של אבזמי החגורות משנים מיקום, מתרחקים מהנשלטת ומתמקמים משני צדדי, יד מלטפת שלה הונחה עליי, מצאתי בה נחמה בים אי הודאות, ואז ההצלפות הגיעו, אחת אחרי אחת, מפה ומפה, ממנה וממנו, על הירכיים, הוא אמר לי לשחרר את הצעקות כי ממילא לא ישמעו כלום בגלל הצעיף שנתחב לפי, הרגשתי כל-כך חסר אונים, ללא שליטה וההצלפות המשיכו, מילאו אותי סיפוק והתכווצות, מעיפות אותי, הצעקות בקעו ממני ללא שליטה ונבלעו כמעט במלואן על ידי הצעיף, הוא חזר לנשלטת שלו, וההצלפות התחזקו, הקצב האיץ, והיא התיישבה עליי, לרגע נרגעתי, מתמכר לתחושה של הגוף שלה ליד הגוף שלי, ואז חטפתי מכה בביצים, צעקתי והתקפלתי והתחלתי לרעוד, היא ביקשה ממני בקול רגוע לפרוס עצמי שוב בפניה, ואז חזר לי המאבק הרגיל בין הגוף שצועק לי לגונן על עצמי ובין הרצון שלי להקשיב לרצונות שלה, נשכבתי ושוב מכה בביצים, התקפלתי שוב וחזרתי לשכיבה ברעד, מתוך בליל הקולות והדברים שניסיתי לקלוט הוטחו עליי מכות שגרמו לי להתקפל, משהו בפרטים שכן הצלחתי לקלוט הבהיר לי שהוא חונק את הנשלטת בדיוק, שמעתי את הספירה שלו וכשהספירה הגיע לסיומה שמעתי אותו אומר "טוב נרים לה את הרגליים עכשיו" הכל השתתק, נכנסתי לפאניקה, יכול להיות שהיא התעלפה לידי?
תחושת דאגה פשטה בי ופתאום כל החושים שעוד נשארו לי הופנו אל הנשלטת, הרגשתי צורך לדאוג לה, אבל שמעתי את הרוגע בקול שלו והיא לא שינתה מהמעשים שלה, אני חושב שאפילו המשיכה להצליף בי ואני בקושי שמתי לב, לאחר כמה שניות שמעתי נשימה ממנה, ומהתזוזות על המיטה הבנתי שהיא בהכרה ונרגעתי, רק אז הצלחתי לחזור לשפיות, בשלב הזה הוא כבר היה לידי, כורך את החגורה סביב הצוואר שלי, הם דיברו איתי אמרו לי דברים ואני רק חששתי מעילפון, ונזכרתי איך שדיברתי פעם עם מישהו על כמה רוצה לחוות עילפון, הוא כאילו קרא את המחשבות שלי ואמר "אין מה לדאוג מעילפון" או משהו בסנגון והחגורה החלה להתהדק לי על הצוואר, שמעתי ספירה הרגשתי מחנק אבל משהו בו היה לי לא אמיתי, כל החושים שלי קהו, מלבד הספירה ותחושת יובש בגרון, החגורה השתחררה לפתע, נשמתי רגיל, הכיסוי עיניים נעלם והידיים שלי שוחררו, מהמהירות לא הבנתי כבר מה קרה, ולפתע אני עומד מחזיק חגורה והוא מורה לי להצליף בנשלטת שלו, לא הצלחתי, ניסיתי אבל גופי היה קפוא, הוא חזר על דימוי מסוים שוב ושוב, ואמר לי להתחבר לצד הזה בי אבל לא יכולתי, הסתכלתי על התחת המסומן שלה, ידעתי שזה בסדר, אני מכיר אותה ואת היכולות הכלה שלה אבל לא הצלחתי להרים את היד, כל הגוף שלי רעד ואז היא ספרה לי לאחור עד להצלפה, לא מסוגל להמרות את פיה הצלפתי בדיוק כשהיא אמרה, הצליל היה ממכר, התחושה העבירה בי צמרמורות אבל אלה חלפו במהרה, שוב ספירה, שוב אני מצליף, לא שלם עם מה שאני עושה, עושה את זה רק כי קולה משתק אותי, נעצרתי, לא יכולתי יותר, הייתי על סף בכי כששניהם מעודדים אותי להצליף בה, הוא איים להצליף בי בגב אם לא אעשה את זה והעדפתי לספוג את ההצלפה המשתקת שלו והכאב היה מטורף וחדש, כל החושים שלי התערבלו כשהוא שואל אותי אם אני מתחבר לדימוי, לא עניתי, היא המשיכה לספור והצלפתי בספירה שלה, ואז היא אמרה לי שנעשה הצלפה הצלפה, על פי הקצב שהיא תכתיב, היא החלה להצליף ואני מיד אחריה, יצרנו מעין מקצב כשהקול שלו מאחוריי שואל על הדימוי, אני לא מצליח לענות לו תשובה אמיתית, היא מצליפה ואני מיד אחריה, בדיוק כשהתחלתי להרגיש קצת יותר טבעי בזכותה, פספסתי קצת...
פגעתי במקום קצת למעלה ממה שתכננתי, שותקתי, נבהלתי, לא יכולתי יותר, חשבתי שפגעתי בה, כל הרגשות שלי התפרצו ובכיתי, הוא המשיך לשאול על הדימוי ואמרתי לו "אני לא! אני לא מאמין בזה" הכל התערבל והתערפל, עוד איום בהצלפה ממנו ועידוד שלה ואני מצליף שוב, אחרי זה כבר לא יכולתי יותר, היא ראתה את זה, וניגשה לחבק אותי, אני מתנחם מהמגע שלה הוא מרגיע אותי כל-כך אבל מובך מהמצב שאני נמצא לידה, מרגיש שאכזבתי אותה, שאכזבתי אותו, שלא הצלחתי להתחבר לדימוי שהייתי צריך, שלא הצלחתי להיסחף בהצלפות, שלא לקחתי פיקוד, היא לחשה לי בחיבוק "אתה רוצה להפסיק?" הנהנתי בשקט, מנסה לא להרטיב אותה בדמעותיי.
איך שהוא היינו לבדנו אני והיא, היא מעשנת סיגריה ואני מכונס לידה, אמרתי לה שהייתי חלש ושלא הצלחתי, לא הצלחתי להגיד לה שאני אכזבתי אותה וכמו קראה את מחשבותיי היא אמרה שהיא גאה בי, נרגעתי הגעתי לרגיעה מסוימת, היא הייתה צריכה ללכת ונשארתי לרגע עם עצמי, רגוע, תוהה, מבולבל, החברה הטובה הגיעה לידי, דיברנו, התחבקנו, היא איזנה אותי קצת, כשהסשן הסתיים, הנשלטת יצאה וחיבקה אותי חיבוק חזק, מפתיע, חם, ארוך, הוא יצא אחריה וישב לדבר איתי, איכשהוא הוא סגר לי כל קשר שנפרם, הוא החזיר אותי למציאות, הסביר לי שזאת הייתה המטרה שלא אכזבתי אותם ושעברתי בדיוק מה שהם רצו שאעבור, שאף אחד לא התעלף, שההודאה שלי שיצאה כזעקת שבר היה חלק מהמטרה, ושהרבה דברים שפחדתי מהם בכלל לא קרו, אלא רק אשליה...
הייתי המום, חוויתי משהו אחר לגמרי, משהו שונה בתכלית מכל מה שחוויתי עד היום...
אני יודע שזו רק ההתחלה, שהתחלתי צעד אחד במסע אחר ושונה, מסע שתמיד רציתי לצאת אליו אבל לא התקדמתי בו יותר מכמה צעדים במשך כמה שנים, ופתאום בסוף שבוע אחד, מחוזק בכוח חברים, מחוזק בשלישיית אנשים שמביעים בי אמון ואהבה שלא מגיעה לי בכלל, עשיתי יותר צעדים ממה שעשיתי עד עכשיו במסע הזה, והוא נראה פתאום אחרת, ואין לי מושג לאן אגיע, ופתאום זה גם חלק מהחוויה שלי...
תודה.
