המסע שלי

זינקתי מהמיטה ברגע שהשיחה הסתיימה נחה עליי מוזה להמשיך את הפוסט, ידעתי שאהיה חייב להמשיך אותו ולא משנה כמה זמן עבר מהחלק הראשון או מהזמן של הסשן.

חלק א'

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=790348&blog_id=43294

בסוף חלק א' הייתי על ארבע עירום על השטיח.

אני נושם כמה נשימות עמוקות, היד שלה מונחת לי על התחת, הליטוף שלפני הסערה, אני מצטמרר בלי שליטה, המגע שלה כל-כך מעיף אותי, ואז הכאב התחיל להגיע, היא מחממת לי את האזור, אני מזהה, היא עוברת בין הכלים שלה, והקולות שיוצאים ממני מביכים אותי, אני רוצה לדעת מה עובר אצלה בראש, האם הקולות שאני פולט נעימים לה, האם היא נהנית מהם, אבל היא שקטה, לא מסגירה לי כלום.

היא מתחילה לדבר הקול שלה חלק, קורע את הדממה שעד אז הופרעה רק ע"י גניחות והצלפות

"הכעס שלך" היא מתחילה "אתה חייב ללמוד לשלוט בו" ומצליפה.

"אבל..." מלמלתי מלמטה, "אני לא כועס הרבה, את יודעת שבכעס שלי אני שולט פאקקק" נקטעו המילים ע"י הצלפה

"פעמיים אתה יצאת מאיזון לידי, פעמיים!" היא אומרת ואני מתחיל להתרגז

"די נו" מחיתי בתוקף "את יודעת שזה היה מצבים קיצוניים ועל הכביש, זה המקום היחידי שזה קורה לי"

במאית השנייה אני מרגיש את הגוף שלה עוטף את שלי, מרגיש את חום גופה ואני מצטמרר מהקרבה הפתאומית, והיא מרימה את הראש שלי ואומרת בשקט "סעמק! אתה זוכר שפלטת את זה?"

"כן" אמרתי בשקט ורעד, מודע כמה טעיתי אז כשהמילה נפלטה ממני.

היא התרחקה באותה מהירות שהופיע לידי וצריבת השטן הורגשה שוב "כן מה?"

תיקנתי את עצמי, והוספתי את כינוי השליטה שלה, אני כל-כך אוהב לקרוא לה ככה אבל זה מביך אותי ממש.

"אתה חייב ללמוד לאזן את עצמך, אפילו כשאני אומרת לך לעשות משהו אתה פולט כעס"

"אבל באמת, שזה לא..פאקקק" שוב צליפת השטן קוטעת אותי.

"אל תענה לי, אתה כבר יודע מה העונש שלך" הקול שלה משלב קור וחום.

"כן..."

סדרת ההצלפות לא איחרה להגיע, היא מחליפה כלים, בכל הצלפה אני סופר ומוסיף את מילת הכינוי שלה, בכל עשר הצלפות היא מרגיעה אותי, ותוך כדי היא נושאת נאום, בין ההצלפות:

"אני יודעת, שכאב מאזן אותך, אני יודעת שכל הרגשות שלך עוברים כשכואב לך, אבל לא תמיד אני אהיה שם, אתה חייב ללמוד לאזן את עצמך, וחייב להתחיל להתגבר על הכעסים שלך גם כשאני לא לידך, אתה מבין?"

"כן..." גנחתי בין הצלפה להצלפה.

"פעם הבאה שאתה מרגיש שאתה מוצף, אני רוצה שתחשוב על הכאב שלי" סלש! הצלפה בעוצמה חזקה הוטחה עליי כאילו כדי להחדיר את המסר טוב.

היא ליטפה אותי, אמרה כמה שהיא גאה בי, ואני כהרגלי מתעופף מהמילים שלה, אני כל-כך אוהב שהיא גאה בי, לפתע היא קמה ואומרת לי "תגיד לי תכונה טובה שלך"

אני נזרק שוב, אני רוצה את המגע שלה שוב, קשה לי לומר את הדברים האלה, "לא יודע" אני אומר.

סוויש! אני שומע את השטן ושנייה אחרי זה מרגיש את הצריבה "תגיד" היא אומרת קצרות,

אני שותק, סוויש! אני נרתע מהכאב, אבל קם לתנוחה שוב, הדמעות כבר בעיני, אני לא רוצה להגיד, עוד הצלפה אחת ועוד שכנוע אחד ואני נשבר ואומר משהו טוב עליי, משהו קטן שקל לי לומר, והיא אומרת "עוד" וממשיכה להצליף, כל הצלפה אני צריך להגיד משהו, התוכנות השטויות אוזלות לי, ואני מחפש בעצמי עמוק, מוציא עוד משהו שאני אוהב בעצמי, הכאב משחרר אותי, הדמעות שלי שזולגות בלי שליטה ממיסות כל התנגדות שיש לי, אני נתקע, אין לי יותר, היא דורשת עוד ומצליפה עוד, הקול שלי נשבר, היא נוגעת במקום כל-כך כואב בנפש שלי,

היא מרגיעה מהכאב בליטוף, היא פתאום אומרת לי "אתה מדהים, אתה יודע את זה?" אני מתפרק, לא מחזיק את התנוחה יותר, נשכב על השטיח, לא עונה לה, אבל מתייפח, היא ממשיכה לאזן את התחושות שלי, המילים שלה מפרקות אותי, הכאב והמגע שלה מייצבים אותי.

"תגיד את זה" היא אומרת בשקט

"לא יכול" אני אומר בגמגום

"תגיד" היא אומרת שוב, מצליפה עם החגורה.

הדמעות זולגות, הנפש שלי במאבק, אני לא רוצה לומר את זה, זה קשה לי, לא רוצה,

עוד הצלפה ועוד הצלפה, אני צף באזור שהיא שומרת אותי בו, הקושי מפיל אבל היא מחזיקה אותי, אני לא רוצה לומר את זה, לא מסוגל...

אחרי עוד ערפל לא מוסבר של הצלפות ובכי, ורגשות והמגע המטמטם שלה, אני פולט בשקט

"אני מדהים"

היא כאילו לא שומעת ואומרת לי "יותר חזק"

אני מנסה לברוח לתוך עצמי, לא לומר את זה שוב, אבל היא דורשת וממתינה

"אני מדהים!" אני מרים את הקול

"שוב" היא אומרת ומטיחה עליי הצלפה

"אני מדהים!" אני צועק ונשבר, בוכה בשחרור רגשות מטורף, מלא תמונות עוברות לי בראש,

ההצלפות שלה חוזרות, מתעלמת מזה שאני שוכב על השטיח ולא בתנוחה, והיא לפתע מתקרבת עליי, שוב חום גופה המנחם, היד שלה שמלטפת את האזורים שהאדימה,

היא אומרת לי "אתה באמת מדהים" וזה שולח אותי לעוד רצף של בכי משחרר

פתאום, לא יודע כבר איך זה קרה, אני נשען לה על הירך, והיא מלטפת לי את הראש, אני נרגע, מתאזן, ומחייך.

אני אומר לה:

"תודה מלכתי"