אני שוב יושב מול המסך של הזמנת המוניות, שוב אף מונית לא מגיבה, אני מתחיל להילחץ, לקחתי 20 ד' ספייר היום, איך זה לא עובד?
מכין כבר תוכנית מגירה למה יקרה אם אצטרך שוב לצאת עם הרכב שלי, ואז נהג אחד מאשר, אחמד אחד.
הגעתי למקום הייעודי בדיוק בשעה שנקבעה לי, והתחלתי להשלים את המרחק הרגלי, ראיתי אותה מרחוק, נשענת על ברזל, הלב שלי התחיל לדפוק כשהתקרבתי אליה.
פגשתי גם אותו, החלפנו שלומים ואני מובך ונרגש, היא שואלת אותי איך אני, ואני עונה שבסדר.
פתאום נשלף קולר חשמלי משום מקום, ואני מתבקש להושיט יד על מנת שנעשה בדיקה, הקולר מופעל ואני קופץ, הם שואלים אותי אם זה בסדר, אני מהנהן במבוכה והקולר מונח על צווארי, היא בודקת שהוא במקום הנכון ומסבירה לי, "יש רטט ויש חשמל, אני לא אתן לך מכת חשמל מבלי לעשות רטט לפני שלא תופתע מדי, אנחנו רק מתחילים".
אני מהנהן במתח, ואני מרגיש את זה.
*רטט*
אני נושם עמוק ואז
*חשמל*
חצי גוף שלי מתקפל לרגע ומיד אני מייצב את עצמי, לא מודע למה קרה רק שם לב שאני מזקף, היא עוטפת אותי בחיבוק ושואלת אם אני בסדר, אני מתחיל להרגיש את עצמי מעופף ומרגיש את היראה ממנה מתגברת.
אני מתחילים בהליכה הקצרה אל המועדון ואני שם לב כמה אני בתשומת לב אל השלט, כל פעם שהיד שלה מתקרבת אל השלט העצבים שלי נמתחים.
ביקשתי ממנה שוב, רציתי להרגיש שוב, להתחיל להבין מה עובר עליי, אולי אפילו להתרגל.
היא מחייכת ומוציאה את השלט
*רטט*
*חשמל*
"אעאעא" נפלטת מפי צעקה בלתי נשלטת, ושוב אני מתקפל, היא תופסת אותי וצוחקת, מאושרת מהתגובה, ואני מבין שלא אוכל להתרגל לזה.
נכנסנו למועדון, שתינו רקדנו, נהניתי כל-כך, לרגע אחד אנחנו עומדים אחד מול השני, מדברים ומקשקשים ופתאום *רטט* אני בקושי מספיק להרחיק את עצמי ממנה ו*חשמל*
"אעאעעאע" אני צועק שוב ללא שליטה, לא מודע לאיך התקפלתי רק מודע לכך שאני צריך להזדקף, הכאב מדליק אותי, מציב אותי במקומי, תחתיה, כל-כך נעים לי.
צפינו בסשנים, היא השגיחה על סשן, ואחרי עוד כמה ריקודים ועוד כמה צחוקים, הגיע הזמן שלי.
היא הפנתה אותי לקיר, ואני כבר הבנתי, תפסתי בידיות שעל הקיר, והכנתי את עצמי.
הספאנקים החלו להגיע, אני מתמכר למגע, אחד אחרי אחד, התחת שלי התחיל להתחמם, המוזיקה רועמת ואני מדי פעם מזיז את התחת שלי, מרגיש טוב וזנותי, ואז הגיעו השוטים למיניהם, ההצלפות עדינות, היא מרגילה אותי, אני מתרגל אליה, היא מעלה את הקצב לאט לאט, יש לה זמן, ואני פתאום מבין שאני לא מתמכר, אני שם לב שהמחשבות תוקפות אותי, העבר לא משחרר ממני, אני מנסה להתרכז אבל גלים של מחשבות מתפוצצים ונשברים עליי ואני לא מצליח להיאחז בכלום, ההצלפות נעימות, טובות, אני גונח, אבל לא מתמכר, יש מחסום,
פתאום היא שוב מתקרבת אליי, אני נרגש מהמגע שלה, "אנחנו בטוב?" היא שואלת אותי.
רציתי לומר שהכל בסדר, אני בסדר באמת, הסשן לא קשה לי מדי, אני יכול לספוג עוד, אבל אני אומר את האמת, "אני לא מפסיק לחשוב" ומרכין את הראש שלי.
"על מה אתה חושב?" היא שואלת.
"על העבר" אני אומר בפשטות.
"לא טוב..." היא אומרת בסגנון הייחודי שלה "אין לנו למה לחשוב על העבר" היא מתרחקת מאחוריי ואני מתכונן, "העבר מאחורינו"
הצלפה
היא נוגעת בי ומתקרבת שוב
"זה סתם מיותר לחשוב על העבר"
הצלפה
היא חוזרת לקצב שלה, הצלפה אחר הצלפה, אני פתאום משחרר גניחות, משהו השתנה, הקצב או העוצמה, אני מתחיל לעוף,
איך זה קרה?
מה היא עשתה?
אולי זה לא היא בכלל וההצלפות שלה לא השתנו?
אולי זה המילים שלה שנוגעות במיתר?
העבר החלק להתרחק ממני עם כל הצלפה שקיבלתי,
והתחלתי לעלות, לעוף,
עוד הצלפה ועוד הצלפה, אני מרגיש את עצמי מתקפל,
עוד הצלפה אני פולט גניחות.
הספאנקר הענקי הזה מופיע פתאום, הכאב אחר, חד, אני מנסה לברוח אבל חוזר לתנוחה כל פעם.
הערפל מקיף אותי כבר, פתאום אין מועדון, ואין כלום, יש מוזיקה עמומה, הידיים שלי שמתהדקות על הידיות, והיא והכאב שלה במגוון שוטים מאחורי.
הכל היה מעורפל, טבול בטוב, ובפעם הבאה שהיא הופיעה מאחוריי ושאלה איך אני אמרתי לה "אני עף"
פתאום מצאתי את עצמי מחובק איתה, היא מוודאת שאני בטוב אני עונה לה שאני מעופף, החיבוק היה נעים, מחמם, מכיל, מצאתי את עצמנו ליד הבר, אני עטוף בערפל נעים, לידה, מרגיש מוגן ובטוח, פתאום אני מוצא את עצמי רוקד, ממש רוקד.
קשה לי להיפתח לריקודים, אבל היה לי כל-כך טבעי פתאום, השילוב של הערפל הטוב, הריחוף וכן, גם אלכוהול, גרם לי ממש לרקוד.
אני מוצא את עצמי מקפץ, נהנה, מתמכר למוזיקה, הנשלטת שלהם ישבה על נדנדה, ותוך כדי הריקוד שלי אני מנדנד אותה בעדינות, נהניתי מהריכוז הזה בה, מתחושת הזרימה של הגוף שלי עם המוזיקה והנדנוד שלה, המוזיקה התחזקה, היא הופיעה פתאום ואומרת לי "אתה מרחם עליה" וסובבה אותה חזק, הנשלטת צחקה בהנאה ואני הבנתי את הקטע, נתתי לעצמי עוד להיסחף, מסובב אותה לכאן, ואז לכאן, מאזן את הצדדים כדי שהיא לא תקיא בפנים, מנדנד לשם ולשם, ורוקד, מקפץ מתמכר, היה רגע שפתאום היא הופיעה כשאני מנדנד, המגע שלה איפס אותי העיף אותי, והיא נתנה לי חיבוק קטן ואני התמכרתי אליו, פתאום שקט עדין בחיבוק שלה בין כל הנדנודים והמוזיקה, ואז שוב סובבתי את הנדנדה והיא מבפנים, מכורה לתנועות, נראית כאילו בספייס, אני מדי פעם מרים ראש ומקבל אישור ממנה שהנשלטת המתוקה מבפנים אכן נהנית ואני לא מגזים.
הוא הגיע, גם אני וגם הנשלטת נכנסו למעין מתח, אין מה לעשות הנוכחות שלו מורגשת, כמה שהוא קליל ומצחיק, הנוכחות שלו מורגשת, החלפנו ברכות שלום, ואחרי כמה דקות הוא לקח את השלט של הקולר שלי מאשתו, נדרכתי ידעתי מה הולך להגיע.
*חשמללללל*
צרחתי והתקפלתי, ומיד היא תפסה אותי, רעדתי קצת אבל החיבוק שלה כל-כך מאזן, כל-כך נעים, והיא אומרת ספק לי ספק לו "אין אין, הוא פשוט כמו חתול על שלט" ואני התרוממתי מבפנים.
כמה שניות לאחר מכן
*חשמל*
"אאעעאע" נפלטה עוד צעקה בלתי נשלטת, ומשום מקום שוב הייתי בחיבוק שלה, התנודות האלה, החוסר שליטה המוחלט שהחשמל זורק אותי אליו, חצי גוף ממש לא שולט ברגעים האלה, והצעקות שנפלטות ממני בלי שליטה, מדליקות גם אותי.
אני לא בטוח איך אבל הגענו לחדר האדום, הוא סישן את הנשלטת שלו, הסשן היה עוצמתי, ואני זכיתי לשבת לידה כששנינו צופים בהם, אני אוהב את הרגעים האלה כי אני והיא יכולים לצחוק, האווירה קלילה ונעימה וזה פשוט זורם.
הוא הפנה את הנשלטת לרצפה, ואז היא והוא מחליפים מילים בצרפתית, רגע מתסכל ומדליק גם יחד, העיניים שלהם מראות לי שהם מדברים עליי, אבל לא ידעתי אם זה באמת נכון, תסכול ומדליק.
היא שואלת אותי על משהו אם הוא בסדר, שאשתתף בסשן שלו והנשלטת שלו, אני מהנהן.
משם, היה משהו שאצלי הרגיש כמו שעתיים שהוא והנשלטת היו באפטר קייר, ואני יושב לרגליה, זוכה ללטף אותן, לעשות מסאז', כל-כך התרגשתי מזה, אני זוכר רגע בו הצצתי על השעון והמח שלי חזק לפעילות, חישבתי זמני שינה, זמני נסיעה ביום למחרת, תכניות שקבעתי ואולי לא אוכל לעמוד בהם, פתאום חשבתי אולי ללכת, ואז משהו בי פשוט, שחרר.
התמקדתי ברגליים שלה, מתרכז במסאז', עף מהליטופים הקטנים שלה, משהו בם היה אמיתי, ונכון לי, הליטופים באו מתוך כנות, וזה היה לי נכון וטוב, שחררתי את המחשבות, את הלו"זים, ופתאום בלי לשים לב, הזמן עובר ועובר, אני בטוב, מצד אחד צוחק איתם, אני לא מושפל עד עפר, אני יכול לצחוק איתם, לדבר איתם, מצד שני אני ליד הרגליים שלה, מעמדי ברור ואני מכור, ופשוט הזמן עבר.
עד שהדליקו את האורות מאחורינו, המסיבה כבר נגמרה מזמן, אנחנו יוצאים החוצה לקור מרענן של בוקר, ואני שוב מחפש מונית באפליקציה, ופתאום אני מבין, אני נשארתי עד סוף המסיבה, אני.
המחשבות לא הציקו לי, לא רציתי לברוח, אני נשארתי עד הסוף, אני זרמתי אני השתחררתי.
הלכתי לישון רגוע נטול בלאגנים, מודה לה בסמס על ערב נפלא.
פאק.. וזו רק ההתחלה...
