אדומה

לעיתים אני מרגישה את עצמי צפה כלפי מעלה, עולה כמה מטרים על מנת לראות את התמונה הגדולה. כשאני מרגישה שהתעמקתי מדי בפרטים הקטנים אני נותנת לדיסטנס לעשות את שלו ואט אט מתחילה לשנות זווית. במצב כזה הקור משתלט עליי ואני הופכת לבלתי נגישה. יש לי יכולת ריכוז גבוהה ודבקות מוחלטת במטרה וכך קורה שאני מתבוננת מלמעלה בכדי להבין מצב מסוים לפי מה שלא הצלחתי לראות לפני כן.
כשאני מרגישה את השליטה שבתוכי זועקת לצאת החוצה במקום שאינני יכולה להוציאה, אני מפעילה את הסבלנות שלי. כשאני מרגישה שאני רוצה לשרוט, לנשוך, לסטור, לסמן אבל אין אובייקט, תחושה של אופוריה אופפת אותי. לא אופוריה של אחרי

O

אלא יותר סוג של

POWER TRIP.

במצבים כאלו אני לא רוצה לפגוש את עצמי. האדרנלין עובד שעות נוספות ולוקח לי זמן להירגע.
כמו עכשיו.
עד עכשיו הכרתי רק גבר אחד שידעתי בוודאות שיוכל לספוג כל מה שאעשה לו. במצב של שליטה, לעומת מצב של סקס ללא גרגירי בדס"מ, הוא לא אומר "לא", לא מחפש את מילת הביטחון שנקבעה כבר לפני יותר משנה. הכח שלו כנשלט מתנגש בכח שלי כשולטת ואז שאר העולם נכבה ויש רק את הגוף שלי צמוד לגוף שלו.