אדומה

עכשיו חזרתי מהמרכז לאמנויות הבמה בבייג'ינג. אני לא מגיעה לשם הרבה, זוהי הפעם השנייה שלי. בפעם הראשונה ישבתי בשורה העשירית וראיתי את שיערות האף של הזמרים. הפעם הכרטיסים היו בתשלום, ועל כן ישבנו ידידי ואני בשורות האחרונות על מרפסת גבוהה עם מדרגות תלולות.

האופרה שהלכנו לראות הייתה "ריגולטו" של ורדי. מכיוון שאני חדשה בעסקי האופרה, לא ידעתי מהו הסיפור של היצירה ופשוט הלכתי לראות אותה ככה, בלי הכנה מוקדמת. בשל עובדה זו, היה לי מאוד מעניין לראות את ההתפתחות של הדברים. שלוש מערכות, כולן מדהימות. אפילו בכיתי כשריגולטו התחנן למקהלה לגלות איפה הם הסתירו את בתו ואח"כ כשגילדה מתה בזרועותיו. ככה אני, רגישה באופרות. מה שלא הבנתי זה למה לעזאזל היא הקריבה את חייה למען גבר שלא רק שבגד בה ותלה לה ספגטי על האוזניים (כמו שאבא שלי היה נוהג לומר, ז"א זיין לה את השכל בשטויות) אלא גם לעולם לא יידע שהיא הצילה את חייו. הוא לא ילמד לקח (לא לעבוד על בנות המין היפה), לא יידע שהוקרבו חיים תמימים למענו, לא יעריך את ההקרבה ולא יוקיר ויכבד את זכרה של מי שמתה בשביל שהוא יחיה.

הגברת בזבזה חיים על האדם הלא נכון. בתור בחורה עצמאית היה לי קשה לראות את זה. למה? למה את זורקת לפח את עתידך, את אהבתו של אביך (שאת האור בחייו), את האפשרות למצוא מישהו עני (כמו שאמרת שאת רוצה) ולהיות מאושרים באסם שלכם עם החזרזירים והתרנגולות. אם יש לך אישיות של שפחה, תמצאי איכר בעל אישיות של אדון או לחלופין תמצאי אדון והנה לך: מערכת יחסים שבה את נותנת את עצמך במלואך והוא שמח לקבל ולתת כמה משלו, רק על עכוזך. את מוערכת, נאהבת (גם אם תהיי האיכרה המאהבת שלו) ומנוצלת לשביעות רצון שני הצדדים. אבא לא חייב לדעת מה קורה מאחורי האחוזה/ בקתה שלכם ורק לבוא ולשחק עם הנכדים (הוא טוב בלהצחיק עם כל הניסיון של ליצן החצר אז בכלל יש לך פה בייביסיטר קבוע). במקום זה זרקת את עצמך על הסכין של הרוצח השכיר, בשביל שלאחות הזונה שלו יישבר הלב כשהיא תגלה שכל הספגטי כבר קר והוא עבר לצלחת של מישהי אחרת.

בתור שולטת בפאוז (כי כרגע אין לי חשק, אני לחוצת לימודים וגם אין נשלט הולם), אבל עדיין שולטת, קשה לי לראות כזה בזבוז, גם אם זה באופרה. לא חבל על ההשקעה של אבא בחינוך הכנסייתי שלך? הלקח: גם בכנסייה אפשר לתפוס משהו, רק שלפני זה כדאי לבדוק אם הוא מהמבשלים והתולים או מהמפנקים והמצליפים!