בשל תקופת העומס בעבודה, אני כמעט ולא מוצאת זמן פנוי לדברים שלא נמצאים ברשימה כלשהי.
כרגע אני מסתפקת בעבודה, חדר כושר 3 פעמים בשבוע, סלסה פעמיים בשבוע והרבה עיתון.
מה שהדהים אותי, זה שבתוך כל העומס הזה חשבתי לעצמי, מה עם הסינית? איפה הסינית? כל כך קשה לי להרגיש שאני לא משתמשת בראש שלי אלא בעיקר עושה דברים מכאנית. להדפיס ולהדק, להרכיב ולספור. שום דבר שדורש מחשבה מעבר.
אז ביקשתי לקבל התמחות במשהו נוסף. בקשתי התקבלה.
ואז, גם הסינית לאט לאט התחילה לחזור לחיי, בדמות הצעה משום מקום. כרגע זה עדיין בחיתוליו, כל העניין הזה, אבל אם זה יילך ויקרום עור וגידים, יכול להיות שהחיים שלי יראו אחרת בעוד שנה.
מה שמבאס אותי, לפחות בשלב זה, מעבר לזה שצינית מהעתיד לא יכולה לבוא ולהגיד לי "רק חכי, את לא מתארת מה הולך להיות לך וכמה את הולכת ליהנות מהשנים הבאות שלך", זה שהמשאלות שלי מתגשמות כולן, חוץ מהזוגיות.
בדיוק דיברתי על זה עם חברה השבוע, שרק אמרתי לעצמי בלב "איפה הסינית וכמה זה חסר לי", והנה קפצה עליי הזדמנות. אבל איפה הבחור שלי, הגבר שלי, שאני כל כך רגישה לחסרונו. זה לא שאני רוצה בן זוג של מישהי אחרת, אין לי אף אחד שאני ממש יכולה להצביע עליו ולהגיד "זה הוא, הוא הגבר שלי", אני פשוט רוצה מישהו משלי, שאני אמצא חן בעיניו והוא ימצא חן בעיני. שנתאים פיזית וניפגש באמצע או טיפה לפה טיפה לשם, שנתאים מבחינת חוש הומור, שנתאים מבחינה חברתית. כל הדברים הרגילים. ואיפה הוא כבר? מתי זה כבר יהיה בסדר לפגוש אותו? מה עוד לא עשיתי מבחינת האופי שלי על מנת להיות מוכנה? ואולי הוא עדיין לא מוכן בשבילי? אולי לו יש עוד לקחים ללמוד ולהפיק לפני שיוכל להיות איתי? ועל זה אומר: יאללה כבר, אתה מבזבז את הזמן הזה שבו כבר יכולנו להיות ביחד.
חברה אחרת ושיחה אחרת, התנהלה על זה שלכל דבר יש סיבה. אני מסכימה חלקית, כי וואלה, יש דברים שלא צריכים לקרות ולא משנה מה הסיבה. מה שכן, לפעמים קורה משהו שלא משפיע בשום דבר עליי, כי הוא לא נועד להיות בשבילי. לפעמים קורה משהו שנועד להזיז עלילה אחרת, ואני אחד הכלים בבלאגן שלו. בגלל זה נגיד אני לוקחת את החסה האחרונה, משהו שמסדר אותי מבחינת החסה ומי שבא אחריי נתקע ללא חסה (אבוי!). אז הוא יילך לסופר אחר, ישבור את הרגל בשל רצפה רטובה כי איזה ילד שפך שם שוקו ולא ניקו את זה, יגיע לבית החולים על מנת שיגבסו לו חצי רגל (ימין) וידדה הבייתה. זאת שעשתה לו את הגבס נתקעה בגללו ללא הסעה כי לקח לה הרבה זמן כל העסק (והבחור לא הפסיק להתלונן), הגיעה הבייתה מאוחר ותוך כדי שהיא יוצאת מהמונית שירות הבחינה באיזה שודד שפורץ לה לבית. היא קוראת למשטרה, עוצרים את השודד ומגלים שהוא קשור לסדרת מעשי שוד בשכונה ושהוא בדרך כלל אלים כלפי נשדדיו.
ועל זה אני אומרת, לא היה שווה לקחת את החסה האחרונה???
הכל היפותטי, כן?
