כל כך שמחתי שהמחשב שלי תוקן וכזה התלהבתי שעשיתי אינטרנט בבית ונכנסתי למאה הנוכחית, גם אם באיחור של איזה שנה פה עשור שם, וכל כך התכוונתי להיות קולית ולשבת על הספה שלי בתנוחה הספציפית שבה אני עם המחשב עליי כך שגם לי נח וגם לו נח ואז להתחיל לתקתק בבלוג ולחזור לכתוב שמה גדולה הייתה אכזבתי כשהמחשב החליט שעד כאן, את לא מחליטה עליי ואני פה סיימתי. אני לא סוני וואיו איתן, לא מתאים לי החלונות 8 שהבלאדי שלך התקין עליי (ולפחות היית מזהירה שאת מוחקת את האישיות שלי ומחליפה את האופי שלי במשהו נוצץ יותר) ואני, איתך סיימתי. בון וויאז' צינית מתלהבת. אני לא רציתי לעשות עליה מסין ולא מתאים לי מזג האוויר, והאנשים לא נאים בעיני ואני שובק.
ואז הוא באמת שבק. וכל השאיפות שלי התפזרו והתעופפו כמו פרפרים מעצבנים. הו, האימה. התסכול. הבאסה.
אז הנה, אני כותבת מהטאבלט, בסדר? וזה לא מגניב ולא מסב לי עונג.
מה שכן מסב לי פלז'ר זו הסדרה אורפן בלאק (אני חוששת לערבב עברית ואנגלית שמה זה יתערבב לי). איזו סדרה מדליקה. ויש שם גם חתיך שמוכן לספוג בוקס לפנים כשצריך. ואני אומרת, הלא זה חלומה של כל אשה?!
אז איך עבר עליי יום צאתי לעולם? מאוד בנעימים. בנט- איפה המזל טוב שלי??? חכה חכה שתגיע לירושלים! אני אגרום לך להרגיש באילת! אמא הגיעה ובישלנו ואז אפילו אכלנו את זה. זו הייתה הפעם הראשונה שבאמת בישלתי בדירה והיה מאתגר להסתדר בשטח קטן. מבחינת מתנות, נראה לי שהשנה אני מתעלה על עצמי. יש צניחה חופשית בעתיד שלי, יש נעלי סלסה חדשות על השולחן שלי, הייתה ארוחה בדולפין כהקדמה ליום בקיעתי, ויהיו מכנסי ריצה בשבוע הבא.
נרשמתי לחצי מרתון ירושלים אתמול וכה שמחתי שיש הנחה לירושלמים. ההשתייכות העירונית שלי שדרגה אותי עם הנחה של 20%, לא עניין של מה בכך. עכשיו רק צריך להתאמן כמו שצריך, לעשות סימולציות ולדאוג לא להתייבש ולהתעלף בדרך. חברה טובה כבר עודכנה שמצופה ממנה לחכות לי בקו הסיום, שעוד צריך לבדוק איפה הוא בדיוק... הגוף כבר התחיל להשתנות ולהתחטב אז אם אתם לא מזהים אותי ברחוב, פשוט תחפשו את המוזרה ההיא שמסתובבת עם מטריה בקיץ.
עדיף מטריה אחת ביד מאשר לדגמן ציניות על האש, וול דאן.
