אז רצתי.
בעצם הלכתי חלק נכבד מהדרך. ועדיין, אספתי בגבורה את המדליה שכולם מקבלים בסוף המסלול.
2 הק"מ הראשונים ושני האחרונים היו לי הכי קשים.
נתפס לי שריר אחרי הקילומטר הראשון ולקח עוד קילומטר עד שהוא השתחרר והחל מהקילומטר השישי זה כבר היה נסבל.
מה שכן, זו לא הייתה ריצה יפה כמו המרתון. בין היתר המסלול לא עבר בעיר העתיקה והיה די חד גוני.
מין ריצת חובבים כזו. המרתון היה רציני.
אין לי כל כך כח לספר על זה בפרטים, אבל אחרי זה היה לי דייט שלישי עם בחור. והיה פשוט אסון. התברר שבדייט השני הוא קיבל את הרושם שאני גולד דיגרית שחומדת את כרטיס האינטל שלו. זה תפס אותי בהפתעה כי אני מאוד רחוקה מלהיות מקוטלגת כרודפת בצע, ושאר הערב פשוט סבב סביב זה, כולל התשובה שלו לשאלה האם הוא היה מעיר לחבר שלו כמו שהוא בחר להעיר לי על זה, שהייתה: נשים לא מבינות איך זה בין גברים, אנחנו מתקשרים אחרת. בואו נגיד שאחרי זה, באמת שלא היה לאן לרדת.
ואיך הוא בחר להעביר לי את המסר? בזה שאחרי הריצה קבענו במסעדה, אליה הוא לא הסכים להיכנס אחרי שכבר ישבתי בפנים ואז הוא אמר שטוב נו, הוא יסתכל עליי אוכלת והוא מקווה שיש לי איך לשלם על זה, כי הרי רצתי אז כנראה שלא לקחתי איתי כסף.
דרכינו נפרדו, לקחים נלמדו.
לא יאומן איזה יצורים יש בעולם הדייטינג. איפה הבחור הקירח והשחום שלי? ושלא יהיה מתנשא, זה ממש לא יעבור אצלי טוב.
