הירח הגדול אומר : בוא אותי תיקח

אחרי שיודעים מה הטריק הקסם מתפוגג.

יסורי העבודה החדשה....

יום לילה ולילה ליום

איך מסדרים את השעון הביולוגי לכל הרוחות ?? וזה אחרי שחודש חייתי כמו ערפד מוצץ דם....

עטופת עננה, מעוננת אפופת עשן

הזריחה הפכה לשקיעה ואני רדומה

עיני נופלות שוקעות בפני

השתיקה מעיקה, אני יושבת מחובקת בידי שלי, הקולות בראשי רועשים, מעיקים

זריחה עפופת עשן חונקת בגרוני

לבדי יושבת חושבת, לו יכולתי להרגעה

המילים בי חנוקות נותרת אילמת, לו רק יכולתי לשנות

שקיעה בגרוני יורדת, אפופת עשן

שוקעת אני בתוכי, יושבת לבדי, מעוננת, העשן חונק גרוני

הבוקר שוקעה בקרבי

האור מחשיך עיני

הזריחה דוממת

לבדי

רעפים אדומים מרצדים בארגמן ושחור תחת הירח הצחור, הולך ומתגלגל שולח לו קרני אור בודדות עבות ומתעבות חלולות ריקות לבנות ללא מאור ללא מזור ואני פוסעת לאיטי על כפותי הרכות

כפות קטנות עם טפרים עטופות פרווה אפורה מפוספסת.

למטה אני רואה "הולכים שרצים-חיות רעות"

בועטים מרעיבים מבריחים טוענים שאוהבים

האדם

היצור הנתעב

ללכת ברחוב על הריצוף, להביט על השמיים בלבנה הצחורה, להיות בתחתית להביט על אל. להביט ישר, חשוך וקר ואני לבד. פגועה פגיעה חלשה,

ואני? בקושי אני. מביטה במראה לא מזהה את עצמי, הדמות המשתקפת מביטה עלי בריקנות.

העם נכנעתי?

הגעתי לביבים ושם נותרתי?

הטפס בכוחות עצמי, הצליף בזנבי החשוף ניבים השרוט בטפרים

הצמרת זה לא הגבול הצמרת זה רק ביטוי

צמרת

רחוב ריק מאדם, שקיות בודדות מתגלגלות על מרצפות הרחוב השומם.

ילדה קטנה הולכת ברחוב, לגבה תיק גב וורוד מצועצע לראשה שתיי קוקיות כחולות וחצאית קצרה משובצת. ביד ימין אוחזת בדובן פרווה קטן, חום וצמרירי למראה בעל שני כפתורים נוצצים במקום עיניים.

ביד שמאל משתלשל לו רובה קנה ארוך מחובר למחסנית מלאה, תחת התיק הורוד מסוכלות להן שתי חגורות נוספות מלאות בכדורים, לקרסולייה שני סכנים משוננים ולמתניה חגורת נפץ, עמוסה ברימונים.

מולה עומד בגאווה  דמוי אדם, גוויה מהלכת גולגולת נרקבת, פיסות עור מצחינות משתלשלות מהעצמות הלבנות, ידיה ארוכות חדות כתער, ציפורניים שלופות ארוכות מחכות לטרף קל. בגדיו מטונפים מרוחים בדם ופיסות בשר מצחינות.

"מה לך ילדה, לבד ברחובות?" אמר

הקטנה הרימה את הרובה מולה הביטה לפניה ובאצבע קטנה בלי לעזוב את דובון הכפתורים שיחררה ניצרה

-הכדור קרע את הדממה-

"יש הרבה נבלות שם בחוץ" אמרה

------------------------

והמבין יבין

ההלך לי לחפש עולם אחר, עולם שאצור בעצמי....