לפני 12 שנים. 22 באוגוסט 2012 בשעה 21:27
רעפים אדומים מרצדים בארגמן ושחור תחת הירח הצחור, הולך ומתגלגל שולח לו קרני אור בודדות עבות ומתעבות חלולות ריקות לבנות ללא מאור ללא מזור ואני פוסעת לאיטי על כפותי הרכות
כפות קטנות עם טפרים עטופות פרווה אפורה מפוספסת.
למטה אני רואה "הולכים שרצים-חיות רעות"
בועטים מרעיבים מבריחים טוענים שאוהבים
האדם
היצור הנתעב
ללכת ברחוב על הריצוף, להביט על השמיים בלבנה הצחורה, להיות בתחתית להביט על אל. להביט ישר, חשוך וקר ואני לבד. פגועה פגיעה חלשה,
ואני? בקושי אני. מביטה במראה לא מזהה את עצמי, הדמות המשתקפת מביטה עלי בריקנות.
העם נכנעתי?
הגעתי לביבים ושם נותרתי?
הטפס בכוחות עצמי, הצליף בזנבי החשוף ניבים השרוט בטפרים
הצמרת זה לא הגבול הצמרת זה רק ביטוי
צמרת
