סיסי עסיסי

אני קורא עכשיו ספר מרתק (ומאד מומלץ) של קייט אטקינסון המעולה (One Good Turn).
יש שם גיבור אחד, סופר בסגנון אגתה כריסטי, שהוא בעצם אנטי-גיבור, אדם חלש שכל חייו נמנע מכל עימות, חושב עשר פעמים על כל מה שהוא אומר כדי לא לעורר מחלוקת, אומר "סליחה" לעציצים שהוא נתקל בהם, בקיצור סמרטוט אמיתי. אין זה מקרה שהוא חי לבדו בעולם המתקיים בתוך ראשו (כולל אשה דמיונית מושלמת). הקתרזיס שלו מתרחש ברגע אחד של road rage באדינבורו במהלך הפסטיבל.

זה סיסי שאני לא רוצה להיות כמוהו.

אבל אני מנסה יותר ויותר לשלב בחיי החיצוניים (כלומר מחוץ לסינור של אשתי-גבירתי, ומעבר לתחתוניות הוורודות שאני לובש תמיד) אלמנטים סיסיים, ולא תאמינו עד כמה אפשר להרגיע ולשפר את החיים בארצנו הלחוצה/מלחיצה.

למשל:
- הכלבה של השכנה נובחת קצת יותר מדי - התגובה הראשונה היא זעם; התגובה השנייה היא "אני סיסי והיא אשה, ולכן אני צריך לכבד אותה ולסבול בהכנעה."
- מישהי נוסעת במהירות 20 קמ"ש ברחוב עירוני, ומחפשת ביסודיות, החל מבית מס' 1, את בית מס' 285 - התגובה הראשונה - צפירה עצבנית; התגובה השנייה היא "אני סיסי והיא אשה, ולכן אני צריך לכבד אותה ולסבול את משוגותיה בהכנעה."
- מישהו (כן זה יכול, בקושי, לעבוד גם עם גברים) עוקף בפראות. התגובה הראשונה - לרדוף אחריו ולהגיד לו מה אני חושב עליו; התגובה השנייה - "הוא פתטי".

קשה לעבור לצורת חשיבה כזו, במיוחד עבור מי שבעברו כבר ביקר שכנים כדי להתלונן על כלבים נובחים והתכסח עם נהגים חוליגנים (אם כי אף פעם לא צפר יותר מדי). זה קשה גם במדינה שהמוטו שלה הוא "אל תצא פראייר". קשה (אך נעים) גם ליישם מדיניות המעדיפה באופן חד וברור את המין הנשי על גברים.

אבל זה עובד, ומתפתח לאיטו, ואני מרגיש שסיסיות יכולה להיות יותר מגרביון ורוד; להכניס אותי לאורח מחשבה של "אני סיסי" גם במקומות הכי לא צפויים, ואם יצאתי על הדרך גם קצת "פראייר", מה טוב - זה המרד הקטן שלי נגד הישראליות המכוערת.

רק שנייה, שלוש בנות בחוץ צורחות בקול רם מתחת לחלון שלי, אני הולך להעיר להן. אופס.