זו בעצם רק הקדמה קטנה, כי אני מתרגשת יותר מדי מכדי לכתוב יותר...
היום אחר הצהריים תיפגש הגבירה סוף סוף עם הגבר - אדון אמיתי (לא לה) שהיא מתכתבת אתו זה מספר שבועות.
אני אהיה הנהגת, המשרתת האישית של הגבירה, נערת השליחויות שלה וסתם סיסי מרוגשת.
כבר כרעתי לרגליה היום ומשחתי לאק ורוד על בהונות רגליה ועל אצבעות ידה הענוגה.
כבר גיהצתי את בגדיה לכבוד המפגש.
כבר קניתי במיוחד לאירוע תחתוני תחרה שחורים שיתאמו בדיוק את החזייה שהיא קנתה לעצמה
(יש דברים שאפילו סיסיות לא יכולות לעשות עבור גבירתן...), גרביונים שחורים נאים במיוחד וחולצה שחורה מיוחדת במינה.
כבר הושמתי בתוך הכלוב שלי מאתמול, בציפייה לרגע הזה.
את הפוסט הבא אכתוב מן הסתם אחרי - אחרי מסכת השליחויות שעשיתי עבור הגבירה בעוד שהיא שוחחה לה בכיף בבית הקפה עם הגבר.
כל כך מקווה שימצאו חן זה בעיני זו. עוד אישור, אם צריך, לסיסיות שלי ולעומק יחסיי עם אשתי-גבירתי המקסימה...
ואל לי לשכוח אשה יקרה אחת שמחזיקה את ידי הרועדת בדרכי הקשה ומראה לי כיצד לצמצם את האגו שלי כדי להכיל את המצב,
וגם כיצד להיות שימושית במשולש הזהב הזה - המון תודה לך!
לפני 15 שנים. 11 בפברואר 2009 בשעה 11:40
