סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Aו>ה וויXEי וN> KZייI

בוי טוי
לפני 11 שנים. 19 במאי 2013 בשעה 11:48

 או על החוף או בתוך צדפה

 

 

לפני 11 שנים. 30 בינואר 2013 בשעה 20:44

בתור עבד נקיון
אני מוכן לתת כתף
ובאמת לפעמים
אני גם בא ומקרצף
אבל בתור בן תמותה
בתור בן תמותה אין לי זמן לפעמים
בתור בן תמותה אין לי זמן לפעמים

בתור מזוכיסט
אני יכול לחשוב אבסטרקט
ולבור לי אקט עם סקאט
שיספק את מלכתי עת אני בקקט
אבל בתור בן תמותה
בתור בן תמותה אני עלול להיות
קצת לא מזוכיסט כדי שאוכל עוד קצת לחיות

בתור כלבלב
אני מבחין בין טוב לרע
ומשתדל גם שתמיד
שתמיד תהיה ברירה בין טוב לרע
אבל בתור בן תמותה
בתור בן תמותה כשרע לי זה לא בגלל
שכלבה הנוסף הוא קצת הרבה יותר אומלל

בתור עבד מין אני מוציא את לילי בניחוש
מה זה כבר יכול להיות הריגוש הזה
שפעם כאן פעם כאן
פעם כאן

בתור שפחון
אני חושב יש תכלית
אפילו אם החוסר
רק מתחדד על כל תגלית
אבל בתור בן תמותה
בתור בן תמותה אני חושב יש תכלית
אפילו אם אני והמלכה מתקשים להחליט

אני שפחון בן תמותה

 

לפני 11 שנים. 24 בדצמבר 2012 בשעה 21:11

באחד הלילות שבילינו יחד לא הפסקתי לנשק וללטף אותך בכל הגוף עד שנירדמנו שנינו ומדי פעם הייתי מתעורר ושוב מנשק ומלטף אותך בכל הגוף ונרדם שוב

ובאמצע הלילה גם את התעוררת וידך הושטה אל צווארי לדחוף את ראשי מטה. מיד התמקמתי צמוד לכפות רגלייך כשרק פניי נושקות להן וכיווצתי את גופי ככל שיכולתי כדי לא לתפוס לך יותר מדי מקום במיטה. לא להפריע לך, כי תפקידי רק לשרת אותך

ואת התהפכת על הגב ספק ערה ספק חולמת ובפשטות אלוהית השמעת קליק באצבעותייך ואני קירבתי את פניי לעבר ידך לנשקה ולקבל ממנה את ההוראה ובאצבעך המורה הצבעת על ערוותך, ללא מילים 'לקק'

ודקות ארוכות של עונג באו כשפניי היו שקועות בתוכך נושם את הריח טועם את הטעם מוצץ את החיים שבין רגלייך

ורק תמונה

של האצבע שלך מורה אל הכוס שלך

 

נחקקה לי חזק בזכרון

 

 

אה.. ועוד תמונה שנזכרתי

כשבלהט היצרים לשוני התפרפרה והגיעה עד אל חור ישבנך, וכף ידך נחתה על ערפי להזכיר לי, שלא קיבלתי רשות

 

לפני 12 שנים. 31 באוקטובר 2012 בשעה 20:18

 

 

אני מלקק את שפתי הכוס שלך, מצקצק בלשוני תוך מציצת הדגדגן, כמו טועם יין, מתאמץ לספוג את הטעמים ולא לפספס טיפת ארומה.

את יושבת על הכורסא, אני על הברכיים. ירכייך סוגרים על לחיי, מרגיש את המאפרה שהנחת לי על הראש ככיפה ומשתדל להשאר יציב ככל שניתן, רק שלא תיפול. פשוט מעדיף להמשיך לטעום אותך ולא את טעם האפר שתכריחי אותי ללקק מהרצפה.

מבין ירכייך אני מצליח לשמוע את נשימותייך ההולכות ומעמיקות, נעצרות מדי פעם בגניחה חרישית, מדי פעם שאיפה מהסיגריה מלווה בנשיפת עשן. למרות הסיטואציה המטריפה את חושיי המאפרה על ראשי מאלצת אותי להישאר מאופק ולמצוץ אותך בזהירות ואת מתענגת על הרוך והשלוה שמייצרות שפתיי ולשוני.

ידך המכווינה עוזבת את קווצת השיער באחורי ראשי, 'לך תביא לי בירה'. תוך כדי תמיכה בידי במאפרה שלא תיפול אני רץ למקרר במטבח, פותח בקבוק גולדסטאר ורץ איתו בחזרה אל בין רגלייך. את לא צריכה לומר מילה, כדי שראשי יחזור למקומו. המאפרה חוזרת אל על ראשי, אני ממשיך לתמוך בה בידי בעוד ידי השניה מניחה את בקבוק הבירה לידה. שרירי הגב והבטן שלי מתאמצים קשות לייצב אותי על ברכיי בין רגלייך בשעה שפרצופי נצמד שוב אל הכוס שלך לספוג את כל הטוב של מיצייך. את מניחה את רגלייך על כתפיי וממשיכה להפליג למחוזות של עונג. נשימותייך חוזרות ומעמיקות, נעצרות מדי פעם בגניחה חרישית, שאיפה מהסיגריה או לגימה מהבקבוק, שמונח חזרה על ראשי.

איך אני אוהב לשרת אותך ככה. כמו חפץ רב שימושי.

 

לפני 12 שנים. 25 באוקטובר 2012 בשעה 7:38

יש אנשים שמסוגלים לזכור פרצוף שראו פעם אחת, גם לאחר שנים רבות, ומיד לקשר מי הוא מה שמו ומהיכן הם מכירים אותו. תמיד קינאתי באנשים כאלה. אני, לעומתם, על פי רוב שוכח שמות. לפעמים גם פרצופים, ולא אחת קרה לי שנתקלתי באנשים מוכרים ולא הצלחתי לזכור אם אני באמת מכיר אותם ומאיפה.

אבל דבר אחד אני לא שוכח - נעליים. אישה שנועלת נעליים סקסיות אני זוכר. כלומר, כל עוד אפגוש אותה נועלת את אותן נעליים.


לפני כמה ימים עברה מולי אשה בשעה שעמדתי ושוחחתי עם מישהו על משהו, ולא יכולתי להתעלם מהנעליים הסקסיות שנעלה. ליתר דיוק, סנדלי מגף שחורים שחלקם התחתון פתוח, גם באיזור האצבעות וגם לאורך הסוליה, כך שאצבעות רגליה המרוחות בלק טבעי עדין בצבצו להן החוצה וטפח נפלא מכף רגלה נחשף באופן שעורר בי רצון לרדת על ברכיי, להצמיד את פניי לרגליה ולנשקן, ולקוות שאולי היא תרשה לי להחליק את לשוני לאורך האזור הקסום שבין כף הרגל שלה לסוליה. דמיינתי את הריח שודאי אריח כשאפי צמוד אל סנדליה, את התחושה הנעימה שתשתלט עליי כמו בכל פעם שאני נמצא תחת רגליה של אישה יפהפיה, את הדרך שבה היא תתמוגג מעליי כשחיוך ממזרי מרוח על שפתיה ורגלה האחת דורכת על ראשי ומועכת אותו כנגד רגלה השניה...

בעוד מחשבותי עפות כך בסגנון חפשי ומבטי נתקע על כפות רגליה באופן בלתי נשלט, הן נעו מולי בהילוך איטי ובראשי הכל עצר מלכת. המלמולים חסרי הפשר של זה שדיבר אליי, בלי לשים לב שכבר מזמן איני איתו, הלכו ודעכו עד שהתחלפו בקול נשי ענוג, שנדמה היה כאילו הגיע מהשמים.

'מה שלומך?', הרמתי את הראש בהפתעה ועיניי פגשו את עיניה. חיוכה ושפת הגוף שלה אמרו ללא ספק שאנחנו מכירים אך לתדהמתי לא היה לי מושג מאיפה. חייכתי חזרה במבוכה, ולפני שהספקתי להתעשת ולהגיב היא המשיכה בדרכה ונעלמה.

כנראה שזו הפעם הראשונה שראיתי אותה בנעליים הללו אך בדבר אחד אין לי ספק, כשאראה אותה שוב אזכור.

 

 

 

לפני 12 שנים. 22 באוקטובר 2012 בשעה 21:10

 

קליפ סקסי!

 

נכון?

לפני 12 שנים. 12 באפריל 2012 בשעה 11:07

שטפתי פנים היטב קירצפתי בסבון את הזיפים בני השבוע
השפרצתי קרם גילוח מלוא היד והקצפתי על פניי הרטובים בתנועות מעגליות
אחר כבוד התער החליק מעלה מטה מעלה מטה
ושוב פעם התער החליק מטה מעלה מטה מעלה

שטפתי פנים ומשחתי בשמן ועתה
כמושבי רכב פאר העטופים עור לבן
חלק ואיכותי מבריק ומתוח
כמו מימברנת עור על תוף כך פניי

מוכנים לקראת ישבנך הענוג.

לפני 12 שנים. 9 באפריל 2012 בשעה 20:06

"תורך" שמעתי את קולה מבעד לירכיה, עת שיחררה מעט את הלחץ ואיפשרה לי להוציא את הראש בכדי לענות למהלך שעשתה.
הסחרחורת הקלה שאחזה בי לאחר דקות ארוכות, דלילות בחמצן, והנוזלים שהציפו את פניי לא הקלו על המשימה אך חייב הייתי להגיב מהר שכן, עומדות לרשותי עשר דקות, לכל היותר, לפני שהמשחק יוכתר כנצחון טכני לאלילה. הזזתי, אם כן, את הפרש שלי ל ו-3 לאחר שאכלה את הפתיון שהצבתי לה וללא התמהמהות מיותרת החזרתי את הראש למקומו, כשירכיה שוב ננעלים עלי, והמשכתי בפעולת הליקוק שהיא כה אוהבת. עד שתורי יגיע שוב.

המשך בקרוב...

&feature=related

(לך, שלימדת אותי לאהוב כשכואב)
לפני 12 שנים. 7 באפריל 2012 בשעה 18:55

בשיחות סביב השולחן
בין לגימה של יין לעוד אחת
עלו הזכרונות... פעם היינו משפחה קטנה בערבה

ופתאום ללא אזהרה היא צפה ועלתה
הילדה הכי יפה שהיכרתי
זו שנשכחה כל כך מזמן עד שבכלל לא ידעתי שהיתה
שיחקנו תופסת התגלגלנו יחד בחול ואח"כ היא הזמינה אותי לשחק איתה בבית
אולי נישקתי אותה בלחי

ולפני שהספקתי להבין היא נעלמה
הילדה הכי יפה שבכלל לא ידעתי עליה
כי נקטפה לי מהחיים ללא אזהרה
והשאירה שוב את אותו חור שחור כהה שלא זכרתי
כמו בפעם הראשונה

לפני 12 שנים. 5 באפריל 2012 בשעה 17:08

אבל הם מקללים יפה.

&feature=related