צריכה ללמוד שהוא אחר.
צריכה להתרגל שכל מה שהוא רוצה, והדרך שלו לקחת את זה ממני, לא מוכרים לי עדיין.
צריכה לשכוח את מה שלמדתי, את מה שמורגלת בו, את המקומות שהתקיימתי בהם. כי הם לא שלו. והוא לא כזה.
צריכה ללמוד ריכוז. כמה רחוקה ממני המילה הזו - ריכוז. אלופת העולם בהתפזרות, בשיכחה, בבלגן פנימי וחיצוני. אין לי מושג איך מתחילה להיות מרוכזת - ויודעת שצריכה ללמוד להתרכז, כי זו הדרך שלו ואין אחרת.
צריכה להפנים שהוא מביט בי במבט בוחן וקפדני, שאין מילה שנאמרת או נכתבת על ידי, שתשאר במקומה, בלא שתשקל ותבחן ותוערך בדייקנות.
יש לו את האג'נדה שלו. ולא אני היא זו שתקבע את הצבעים או הריחות, את הקצב, או את התנועות. אין לו עניין במטבעות השחוקים, בשטנצים המקובלים או במה שמוכר לי ואולי אפילו מנחם.
ואם נדמה לי שאני יודעת לאן הוא מוביל, ושועטת קדימה, בלי מחשבה יתרה, מילה אחת ממנו מזכירה לי שלא יודעת כלום, שצריכה להזהר שלא להניח הנחות או להחליט שהדרך ידועה לי בלי שהוא הגדיר לי אותה בבירור.
ויש את התופעה הזו, דומה לטפשת הריון (אמר לי מישהו פעם) שמצליחה לפעמים לנטרל את האינטליגנציה של סאבית, מבריקה ככל שתהיה, למחוק את המילים שלה, ולהשתיק אותה מולו, להפוך אותה לאובייקט מאושר בדממת המוח. וגם לשם הוא לא מרשה לי לברוח.
צריכה ללמוד, שאין הנחות, שאין מחבואים, שאין הרגלים מוכרים, שלא יודעת כלום עליו ועל דרכו חוץ ממה שהוא ילמד, ויקח, ויעשה ויחליט - אם וכאשר יעשה זאת, בזמנו שלו בלבד.
צריכה ללמוד.
