מעבר לשולחן, הקירות שחורים במסעדה הזו, מבקשים לסגור ואין על מה, הכיסאות ריקים. והיא אינה נשענת במרפקיה על השולחן, אינה רוכנת לעברי, אינה מלקקת את שפתיה.
הזמינה משקה מתוחכם כזה, מהסוג שרק תל אביביות שמאלניות מזמינות, בצבע האפטרשייב של גוצ'י ועם כוס קרח נפרדת בצד. תפאורה הולמת לליקוק שפתיים אגבי עם התרבות הלגימות והתמעטות הנוזל המתקתק שבכוס. טעמתי, היא נתנה לי. זה אכן משקה נשים.
אני אוהב אשה שמפיה עולה ריח וויסקי אבל ברור שיין לבן מצונן כראוי הוא המשקה האולטימטיבי בידה. כך היא יכולה לאחוז באצבעות דקות, ארוכות וחזקות ברגל הדקה, לנענע מעט את המשקה בכוס לפני שהיא מקרבת אותה, עגלגלה ומזמינה אל פיה הנפשק וגומעת בהטיית הראש לאחור. הטייה קלה, משתלבת. אחר כך הטיפה המתרשלת לצד הפה והליקוק העדין בלשונה.
וזאת שותה משקה חום מתקתק ולא מלקקת.
ואת הצבע בשיער היא מקפידה לשחזר כצבע נעוריה אבל מפגינה איזור קטן, מרכזי, מעל למצח - שם שיערה המאפיר נמהל באדמוני הצבוע. לא יתכן שזה רישול, זה חייב להיות מכוון. יש שם הייגד. בוודאי התכוונה לומר שהיא אמנם גבוהה וזקופה ואשה שמסתירה את הנמר עמוק בפנים אבל אל לה להסתיר , להתכחש לשנים. עליה לקבל אותן - אם לא בברכה אז לפחות לא בבהלה.
היא גם לא אוכלת מאוחר - שזה בריא - גם לא סושי. האם שכחה שכל הדברים הטובים בחיים הם או משמינים או לא מוסריים ??
הנמר שלה ישן עמוק. ואני שואל את עצמי אם במסעדה שחורת הכתלים הזו, המתרוקנת מאחרוני יושביה הליליים, הייתי רוצה להשיל אותה מבגדיה, להעמידה חשופה מחומותיה וחזייתה, באמצע המסעדה, לא מותק, לא ליד הקיר, להעביר אצבעות עדינות לאורך הירך החזקה, לרדת אל השוק ולעלות שוב, להנמיך את עורפה בזרוע נטוייה עד שאחוש בתחנוני הגוף המבקש, בתנועת נמר המתעורר.
אוהב נמרות שורטניות, גם כאלה בעור של כבש, וגם חתולות מתפנקות.
לא רציתי ללטף אותה, כריות האצבעות שלי לא ביקשו את מגע לחייה.
הערב הזה הנמר המנמנם יישאר לישון.
לפני 16 שנים. 5 בדצמבר 2007 בשעה 8:25
