העליונים חשובים עד מאוד אבל -
אי אפשר להגיע לשום מקום בלי לפשפש קצת בתחתונים.
למעשה יהיה נוח יותר לנהל את הדיון ללא התחתונים.
הדיון הקצר הבא יעסוק בסוגיית השיער הנמצא בתוך התחתונים, מה שמקובל לכנות: שיער הערווה.
מובן שלא מדובר בדיון ממצה אלא בהרהור אקראי וברור שהנושא ראוי להיות נדון בעומק רב יותר. בשלב זה נדון שיערן בלבד. הגברים מחוץ לדיון.
בעבר, ולא אוכל לנקוב בדיוק מתי הוא אותו "עבר", היה מקובל שתמצא שם שיער, צורתו משולש. יתרה מכך, "המשולש" היה מטבע לשון ומשאת לב, שלא לומר משאת עין, שלא לומר משאת...
מראהו ייצג את איבר המין עצמו. במבט ממרחק מה זה היה מקסים.
אותו משולש היה מופיע בדרך כלל בגודלו הטבעי - משולש בעל נוכחות, שווה צלעות כשרוחב כל צלע לפחות עשרה ס"מ ואף חמישה עשר ס"מ היו אורך מקובל.
בגדי הים הכילו עדיין קצת בד וכיסו שטח כלשהו כך שלקראת הקיץ היו הנשים "מסדרות" את השיער בצלע החיצונית כך שלא יבצבץ מבגד הים.
הסידור הזה יישר קווים חיצוניים וכמעט שלא נגע בשטח הפנימי. יכולת להניח עליו את היד ולהרגיש את האוריריות העדינה.
עם השנים הפך המשולש ליותר ויותר "מעוצב", הוא נחבט וקוצץ מכל צד. לא אחת הוצא מפרופורציית משולש שווה צלעות והיה למשולש שווה שוקיים. והיו אף שמרדו בו ועיצבו את השיער לכדי צורה שאינה משולש, מעין מלבן מרוכך זוויות.
על כל פנים - השטח הלך והצטמצם. אשה שהמשולש היה היה מופיע במלוא הדרו נחשבה עתה ללא מעודכנת, שעירה להכעיס, פמיניסטית שבטח גם לא מורידה שערות מהרגליים.
ואז השתלטה שיטת הלא כלום שאתרי האינטרנט כה אוהבים להציף בה את מסכינו. הכל מגולח, מרוט ומוחלק.
אפילו לא נערות, ממש ילדות, ככה הרי נראנו בילדותינו, זו שקדמה לבגרות המינית.
אז זה מוסבר ברציונליזיות משכנעות שגם בהחלט נכונות" "אסתטי" "נוח" "יפה".
ולא נאמר: נגיש, פגיע, צעיר, חשוף, מיידי.
ומה? יש מצב מועדף? בוודאי שלא, הכל מתקבל בברכה, אשה ובחירתה, אשה והקעקוע הקטן שבחרה להחביא כהפתעה, אשה ויחסיה עם גופה.
רק תקווה קטנה אחת לי: שלא נגיע למצב בו כמו עם חיות הבר הכחדות, הנשרים למשל, או דובי הפנדה, נצטרך להגן באופן מלאכותי ולטפח את אותן בודדות אשר נותרו עדיין עם משולש מקורי, מלא, שיד אדם לא נגעה בו.
לפני 16 שנים. 12 בדצמבר 2007 בשעה 8:16
