כחול ועננים

הרבה נייר עיתון שעל דפיו הבלי מעלליהם של סלבס, סמי סלבס, פוליטיקאים, עאלק פוליטיקאים וכדורגלני עבר ועתיד הוכנס למיכלים הירוקים מאז התגרשתי.

שנתיים זה הרבה נייר.

המיכלים הירוקים האלה הם עניין להתייחסות בפני עצמה. זה שאף פעם אין מקום בפנים לדחוס את הנייר שאני עצמי מעלה כתרומה להצלת הג'ונגלים ויערות הגשם, קרי - הצלת העולם. הרשות המקומית או הרשות האוספת אינה מעריכה את מאמציי הכנים ואינה מקלה עלי את החדרת העיתונים.
אני מנצל נגיעה קלה זו בנושא ופונה לרשות המתאימה: רשות יקרה, דאגי שהחריץ יהיה נקי וחשוף. אנא, הקלי על פעולת ההחדרה.

אבל סטיתי.
מהעניין.

ביקשתי לתאר באופן ציורי את תחושת הזמן שלמרות שעבר לי מהר, הרי שהכיל לא מעט.
אוכל לומר די בבטחה ש: תפסת מרובה כן תפסת.

יכולתי כמובן להשתמש בביטוי הישן והשגור על המים הרבים שזרמו בירדן אבל פשוט חזרתי אתמול מטיול בן יומיים בצפון, כולל חציית חלקו השופע של הירדן ואפשר לקבוע בבטחון: מים רבים לא זרמו בירדן מאז גרושיי.
שוב סטיתי.
המורה לחיבור לא אהב את הסטיות שלי ובכלל לא הבין את החיבורים שלי ולפיכך העניק לי בתעודה ציון כדי מחצית ממה שהגיע לי באמת.

על מנת שלא להלאות את ארבעת קוראותיי, אפסח על הפתיחה, וגם את האמצע אשמור להזדמנות הבאה. ויש לי, האמינו לי שיש לי מה לומר, בנושא הזה ובכל נושא.

אציין רק שהאמצע, זה השמור לעתיד לבוא, כנראה לשנה הבאה, יפרט קלישאות שהוצגו בפניי, במכוון ושלא במכוון, על ידי בנות המין היפה שפגשתי באותם 25 חודשים.

אין באותן קלישאות כדי להוכיח או להעיד דבר זולת על גורלו של הכותב ועל הסובייקטיביות שלו המוצהרת על ידו לא אחת כאובייקטיביות.

עובדה סטטיסטית אחת אציין בכל זאת עכשיו:
מתברר שכל הנשים שהתגרשו בחמש עשרה השנים האחרונות במדינת ישראל הן הצד הבסדר של הסיפור הפרטי שלהן ומאחור השאירו בעל רשע/אטום/קמצן/שמן ולא מתחשב.

אי אפשר להתכחש לעובדה המדהימה הזאת בכלל, ולעובדה שאני, בשל אופיי ההפוך לחלוטין לנ"ל, נהנה מהתייחסות חיובית כלשהי מאותן נשים.
הלוגיקה מחייבת את ההיקש שבעצם אמור היה להיות מדובר בכולן. מדוע איפה אין זה כך?

בסוגייה זו בדיוק תעסוק פינתו הבאה.
(בלי התחייבות)