כחול ועננים

כותבת בלוג נפלאה אחת הזכירה לי את שהיה, את הימים הקשים של לב הפרידה ושוליה, עם אדי המים החמים בחדר האמבטיה והמשמעויות שנתערבבו ואינן עוד כתמול שלשום.

אז הנה השיר שכתבתי אז:

[size]אדים

רבו לאחרונה הפעמים בהם נמצאתי
שומע לא צמוד לדלת הנטרקת
שגרועה היא וננעלת מצהירה
מסוככת על הרוחצת באמבט
שפעם שכשכה לי רימונים
ועגיל רטוב מהזמנה.
איושת אדים עלתה קוראת לי
לבוא אז במפתחה הצר והתמים

היום פורש זרועות כספר
שנחתם בו הכתוב
וריחותיו אבדו
לילות לחים תוהים בחדר
אם יש דבר, אם יש עניין בי
ובעודי ממתין לזו פסיקת שופטיי
פיסת צוואר מצאתי לי לבכי
והותרתיו יבש[/size][b][b]