ההטייה של אברי מיננו לכדי שמות תואר או פעולות, רווחת מאוד בשפה העברית ובקרב דוברי השפה העברית המתחדשת.
כך היה עלי לפתוח מאמר בנושא לו הייתי בלשן המדקדק בקוצן של אותיות.
אך אני, לא מתוך האקדמיה אני בא אלא מתוך חדריי הפרטיים ואין אני בעל חשיבה מדעית מגובשת וסדורה אלא גבר רגיש במידה וערני לתחושותיו.
ולי, אני מודה בפה מלא, אין משיכה של ממש לאותן הטיות ושימושן לתאור יחסי הקרבה ויחסי המין שבין גבר לאשה.
אני לא חסיד של ה"לזיין" ושל ה"להזדיין"
תאמרו עניין של בגרות, תאמרו איסטניסיות.
הדעת נותנת שמזה ומזה ואף מאחרים.
כי אני מעדיף כינוי רך יותר, ולא מתוך שהוא נאה יותר מהישיר אלא שהישיר חסר את המידה של חיבה ושל רכות ושל עצמאות ושל פיוט.
ולא שמקומו של הזיון נפקד מהמעשה שטרם ציינתי אפילו את שמו המועדף עלי, אבל בדרך כלל יש לו, לנוכחותו הורבאלית, נטיה להשתלט על מכלול המעשה ולהותיר בחוץ את הפיוט.
כינוי המקובל בפי החשים את שאני חש ומבקשים לעדן ולהתכלל הוא "לעשות אהבה".
לעשות אהבה הוא תרגום ישיר מאמריקאית. באוזני הוא נשמע מאולץ ולא מכבד את שניהם - לא את הזיון ולא את האהבה. אהבה לא עושים.
ברם, על האהבה, לדידי לפחות, לשרות על הגבר והאשה בעת המעשה.
לא חובה שתהיה זו אהבה ארוכת שנים, או אהבה צעירה עזה ולוהטת. יכולה להיות זו גם אהבת שעה. באותם רגעים ממוקדים אנרגטית בתוך הבועה שיוצרים הנוגעים, החודרים והנחדרים, צריך להיות רגש. צריך. מה צריך, יבוא מי ויאמר, אל תבלבל את המוח, אתמול זיינתי לה את אני לא יודע מה, הרבה כוח הפעלתי, היא קיבלה אותי בעונג והלכה מרוצה. טוב. יש לזה זכות קיום. ההרגשה של האחרי, לי אינה טובה. כמו שאמרתי, הכל אמור לגביי.
ולאחר התחבטויות וחיפושים פנימיים אחר המילה שתייטיב לתאר את המעשה הרי שמצאתי שהמילה הנכונה לי היא: "להתעלס".
המילה הישנה, ותיקה, אפילו ארכאית שנהגו להשתמש בה היכן שביקשו לעקוף את מה שנחשב בזמנו לניבול הפה, היא המתארת את מה שאני אוהב לעשות.
יש בה את הכל. היא מכילה מגע, התחשבות, נתינה וקבלה, קשה כרכה, היא כוללת את האפשרות למין וגיאנלי, אנאלי ואוראלי. היא כוללת חיבוק מעל הבגדים, את הליטוף של הרגל. היא כוללת את המצב הריגשי של המתעלסים.
הפונטיקה שלה נפלאה, הסאונד, יש לה את הס' כסיומת, היא מאוד חיובית.
אז הלהתעלס יכולה מבחינתי לעשות קאם בק, כמו הנרגילה, להישלף מן המגירה כמו זוג מטקות שנשמרו שם מהשנה שעברה.
ולהזדיין כחלק מן ההתעלסות זה טוב מאוד. ככה אני יוצא גם מזיין וגם פיוטי.
לפני 16 שנים. 9 בינואר 2008 בשעה 13:47